הודעה על ידי פרופילניק » 29 אפריל 2011 18:48
אני לא יכול להמליץ לך מה לעשות, כי זו החלטה שלך, אבל אני כן יכול להגיב לכמה מהדברים שאמרת:
בנושא חיים חברתיים: יש חיים חברתיים נורמליים גם מחוץ לצבא וגם בתוכו. בכל מקרה אפשר להכיר אנשים במקום העבודה, בלימודים וכו'. כרגע בני גילך ברובם בצבא, אבל זה יסתיים תוך זמן לא ארוך.
בנוגע לבגרות: לא אוכל להעיד מניסיון אישי. יש התבגרות בתקופה הזו בין כך ובין כך. האם הצבא משפיע עליה - כנראה שזה אישי לכל אחד. יש בצבא גורמים שמעודדים התבגרות וגורמים שדווקא מעודדים את ההיפך. בנוגע לדברים של אבא שלך - ממה שאתה כותב הם לא נשמעים הגיוניים, אבל מצד שני, אני לא מכיר אותך, כך שאולי הוא כן צודק. אולי כדאי לשאול אותו במה זה מתבטא.
בנוגע ליחס של אנשים: להתייחס לאנשים - בהחלט כן, אבל אסור לתת להם להכתיב איך תחייה את החיים שלך, אפילו לא להורים. להרבה אנשים (גם לי ולכל אחד, ובטח לכל אחד מהמערכת הצבאית) יש אינטרס בנושא הגיוס כשהם מדברים - אם לא שום דבר אחר, הם רוצים להצדיק את ההחלטה של עצמם. "לאכזב את המפקדים" לא צריך להיות שיקול - השיקול הוא התרומה לך עצמך, והתרומה למדינה, כפי שאתה רואה כל אחד מאלה (אני אישית, למשל, לא ראיתי אף אחת משתי התרומות, לכן לא שירתתי), כי עם כל הכבוד למפקדים, אלה החיים שלך ולא שלהם. בנוסף, יש אנשים שהשירות הצבאי הולך להם טוב, ויש כאלה שלא - אי אפשר לדעת בוודאות.
בנוגע ללימודים: כאן אני מדבר מניסיון אישי - זה לא רע בכלל ללמוד במוסד אקדמי גם בגיל כזה. ראשית, תמיד ישנם עתודאים בגיל שלך בערך, ושנית, לא נתקלתי בשום יחס שלילי. ישנו פער גילאים, אבל זה לא קריטי. אבל, בנוגע ל"חופש ולהתקדם" - קח, כמובן, בחשבון שגם שאר בני גילך לא מתקדמים ברובם בשנים אלה.
בנוגע לרישיון נהיגה: קח בחשבון שאין כמעט סיכוי שהרישיון יישלל. במקרה הכי גרוע תזומן למבחנים פסיכולוגיים שקל לעבור אותם.
אני לא יכול להמליץ לך מה לעשות, כי זו החלטה שלך, אבל אני כן יכול להגיב לכמה מהדברים שאמרת:
בנושא חיים חברתיים: יש חיים חברתיים נורמליים גם מחוץ לצבא וגם בתוכו. בכל מקרה אפשר להכיר אנשים במקום העבודה, בלימודים וכו'. כרגע בני גילך ברובם בצבא, אבל זה יסתיים תוך זמן לא ארוך.
בנוגע לבגרות: לא אוכל להעיד מניסיון אישי. יש התבגרות בתקופה הזו בין כך ובין כך. האם הצבא משפיע עליה - כנראה שזה אישי לכל אחד. יש בצבא גורמים שמעודדים התבגרות וגורמים שדווקא מעודדים את ההיפך. בנוגע לדברים של אבא שלך - ממה שאתה כותב הם לא נשמעים הגיוניים, אבל מצד שני, אני לא מכיר אותך, כך שאולי הוא כן צודק. אולי כדאי לשאול אותו במה זה מתבטא.
בנוגע ליחס של אנשים: להתייחס לאנשים - בהחלט כן, אבל אסור לתת להם להכתיב איך תחייה את החיים שלך, אפילו לא להורים. להרבה אנשים (גם לי ולכל אחד, ובטח לכל אחד מהמערכת הצבאית) יש אינטרס בנושא הגיוס כשהם מדברים - אם לא שום דבר אחר, הם רוצים להצדיק את ההחלטה של עצמם. "לאכזב את המפקדים" לא צריך להיות שיקול - השיקול הוא התרומה לך עצמך, והתרומה למדינה, כפי שאתה רואה כל אחד מאלה (אני אישית, למשל, לא ראיתי אף אחת משתי התרומות, לכן לא שירתתי), כי עם כל הכבוד למפקדים, אלה החיים שלך ולא שלהם. בנוסף, יש אנשים שהשירות הצבאי הולך להם טוב, ויש כאלה שלא - אי אפשר לדעת בוודאות.
בנוגע ללימודים: כאן אני מדבר מניסיון אישי - זה לא רע בכלל ללמוד במוסד אקדמי גם בגיל כזה. ראשית, תמיד ישנם עתודאים בגיל שלך בערך, ושנית, לא נתקלתי בשום יחס שלילי. ישנו פער גילאים, אבל זה לא קריטי. אבל, בנוגע ל"חופש ולהתקדם" - קח, כמובן, בחשבון שגם שאר בני גילך לא מתקדמים ברובם בשנים אלה.
בנוגע לרישיון נהיגה: קח בחשבון שאין כמעט סיכוי שהרישיון יישלל. במקרה הכי גרוע תזומן למבחנים פסיכולוגיים שקל לעבור אותם.