חוויה מתקנת

פרסם תגובה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
סמיילים
:D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[flash] כבוי
[url] פעיל
סמיילים פעילים

תקציר הנושא
   

הרחב תצוגה תקציר הנושא: חוויה מתקנת

Re: חוויה מתקנת

הודעה על ידי אורח » 02 פברואר 2015 20:10

yudencow כתב:שלום. אני כבר בצבא שלושה חודשים, שלושה חודשים שמאותגרים כקשים ביותר בשירות שכוללים טירונות, קורס וחפיפה.
אני חשבתי עוד לפני הגיוס על להימנע מלהתגייס בגלל שהמערכת לא מתאימה לי אבל התחרטתי בגלל לחץ מההורים ומהסביבה.

אתה מאשים את ההורים והסביבה אבל בסופו של דבר אתה ילד גדול והחלטת להיכנע ולעשות את מה שרע לך, אז זאת אשמתך.

אני לא בן אדם שמתחבר עם אנשים בקלות. את החודשים בין סוף הבית ספר לגיוס העברתי בעיקר מול המחשב והטלוויזיה ויכולתי להעביר שבועות בשקט (שגם נהניתי מהם). אבל אני לא רוצה כל החיים להיות סגור ושקט, אני רוצה שאנשים יבינו מתי אני רציני ומתי אני צוחק, אני רוצה להסתדר יותר עם אנשים ולהצליח יותר עם בנות אבל זה קשה כשבקושי יוצאים ובקושי נמצאים עם אנשים. אחרי סוף הבית ספר היה לי צורך במסגרת חברתית כי נכנסתי לתוך עצמי בזמן הזה. התגייסתי כי חשבתי שזה יבגר אותי להיות מוקף באנשים בגילי כל היום, שזה יעזור להתחבר לבני נוער בגילי ולא להיות "מיוחד" או אאוטסיידר. אבל אני לא יודע אם הצבא היא המערכת המתאימה. אני מכיר כמה אנשים שיצאו והחיים שלהם ממשיכים בסבבה יוצאים, עובדים, לומדים, עושים שירות לאומי וכו. רציתי להתחיל ללמוד באוקטובר הזה מדעי המחשב אבל אני עוד בצבא (התגייסתי בסוף ינואר).

אוניברסיטה זה מקום הרבה יותר טוב לפגוש אנשים מגילך מאשר הצבא.....

אני לא יודע אם להישאר או לא. איך זה יהיה להתחיל ללמוד במקום שאנשים עשו צבא ואני לא? האם באמת יש תהליך התבגרות בצבא? כי בסופי שבוע שאני בבית אם אין לי מה לעשות אני עושה בדיוק כמו שעשיתי אז, אבא שלי אמר לי שאני נראה יותר בוגר אבל אני מרגיש יותר עייף וחלש כל פעם שאני חוזר הביתה.

באוניברסיטה כמעט חצי ערבים שלא עשו צבא, יש תיכוניסטים שלומדים שם לתואר, ויש אנשים בני 60+ וגם 80. אתה שואל אם בצבא מתבגרים? אתה אפילו לא טורח לברר איזה אנשים יש באוניברסיטה, אז כנראה שאתה עדיין תינוק שצריך לקבל פקודות מאמאבא.... איך הצבא ישנה את עמוד השדרה הלא קיים שלך?

אני יודע שאני לא יעשה שלוש שנים, לפחות אני לא מדמיין את עצמי עושה את זה.אני לפעמים עדין ורגיש מדי. פחות מדי חרא ואשכרה אכפת לי מה אנשים אחרי חושבים עליי. אחת הסיבות שאני רוצה להישאר היא שאני לא רוצה לאכזב את המפקדים שהיו לי, אני לא יודע אם זה טוב או רע.

המפקדים שלך אלה ילדים גדולים ממך בשנה, אתה לא רוצה לאכזב אותם? אתה נשמע כמו ילד כאפות (בלי להעליב), אף אחד לא מכבד סמרטוטים, ואתה נשמע כמו מגב רצפה רציני.

המפקדת שלי בחפיפה אמרה לי היום שהחברים הכי טובים שלה הם מהצבא נשמע שאלו שהתגייסו (לפחות קלבים שעושים מלא אפטרים) דווקא נהנו מהשירות והכירו את החברים הכי טובים שלהם שם. אין לי הרבה חברים טובים שאני ממש יכול לספר להם הכול, אבל הייתי רוצה (בגלל זה אני כותב הודעה בפורום שכמעט כולם אנונימים).

פתי מאמין לכל דבר, לחתול ולעכבר.....

אני יודע שאני צריך לקחת את ההחלטה הזאת עם כל ההשלכות שלה (רישיון נהיגה, אנשים מסביבי וכו) אבל אני באמת לא יודע מה לעשות מה צד אחד זה חברים ולהיות חלק מקבוצה (שאני קצת מתגעגע לתחושה הזאת) ומצד שני זה חופש ולהתקדם.

מה הקשר לרשיון נהיגה? אתה פשוט סמרטוט רצפה שפולט משפטים מפגרים שבכלל לא טרחת לבדוק (ע"ע רשיון נהיגה), והעונש שלך זה שהסביבה רואה שאתה סמרטוט ואתה תקבל יחס של סמרטוט רצפה, גם בצבא וגם אחרי הצבא.

עצות? תגובות?

Re: חוויה מתקנת

הודעה על ידי desheikh » 02 פברואר 2015 07:21

אני לא מתחרט על זה שהתגייסתי הכרתי כמה אנשים שלא הייתי מכיר אלמלא זאת, לטוב ולרעה. גם על זה שאתה מנסה על בשרך את המערכת הזאת אתה מבין כמה היא צריכה שינוי.?

Re: חוויה מתקנת

הודעה על ידי yudencow » 03 מאי 2011 15:18

דיברתי שוב עם אבא שלי הוא אמר לי שאני בתהליך (אף על פי שהוא אמר כמה פעמים שאני נראה ומתנהג בצורה יותר בוגרת) ובגלל שאני אומר לא לכל מה שהציעו לי (עתודה בחיל לוגיסטיקה וחיל אוויר טכני ושטויות כאלו של קריעת תחת) אני מתנהג בצורה ילדותית. גם אמא שלי אמרה שזה פתולוגי אצל אנשים שבורחים להמשיך לברוח (אישית החלפתי שני בתי ספר בגלל סיבות חברתיות והאחר כי הוא היה רחוק מהבית אף על פי שהיה לי פנאן שם).

מההודעה הקודמת היה לי תאקל עם מישהו והוא איים על חיי, אמא שלי נלחצה מזה ואמרה לי שכבר עדיף שאני אהיה בשירות לאומי שלטענתה יותר קשה משירות חפשני בקריה (אני שם עומד בשער 5-8 שעות ביום). לאור העובדה שהיא לא עשתה אף אחד מהם אני לא יודע כמה הטענה שלה מוצדקת. גם אם זה קשה יותר אני לא צריך לעלות על מדים וללבוש את הנעליים המגעילות האלו ואני יכול לישון בבית שלי ולקום בשעות נורמליות.

אני לא מתחרט על זה שהתגייסתי הכרתי כמה אנשים שלא הייתי מכיר אלמלא זאת, לטוב ולרעה. גם על זה שאתה מנסה על בשרך את המערכת הזאת אתה מבין כמה היא צריכה שינוי.

חבר שלי שלא התגייס בכלל גם התחיל את הלימודים שלו ואפילו שיקר שהוא כבר השתחרר למרות שהיה אז לפני גיוס ולא זומן בכלל. הוא אומר שלא אכפת לאף אחד ושלא שמים על זה. אני יודע שמקבלים זאת בעין יותר יפה אם אתה עושה שירות לאומי אחרי זה אבל אני מעדיף לעבוד בעבודה רצינית כדי שאני יוכל לממן את הלימודים בעצמי.

אתה צודק שאני צריך להקשיב לאנשים אבל תמיד הייתי "גומי" כזה צייתן ואפילו סמרטוט. זה הזמן שאני אקח אחריות על החיים שלי ואשמור על עצמי, תודה על התמיכה.

Re: חוויה מתקנת

הודעה על ידי פרופילניק » 29 אפריל 2011 18:48

אני לא יכול להמליץ לך מה לעשות, כי זו החלטה שלך, אבל אני כן יכול להגיב לכמה מהדברים שאמרת:

בנושא חיים חברתיים: יש חיים חברתיים נורמליים גם מחוץ לצבא וגם בתוכו. בכל מקרה אפשר להכיר אנשים במקום העבודה, בלימודים וכו'. כרגע בני גילך ברובם בצבא, אבל זה יסתיים תוך זמן לא ארוך.

בנוגע לבגרות: לא אוכל להעיד מניסיון אישי. יש התבגרות בתקופה הזו בין כך ובין כך. האם הצבא משפיע עליה - כנראה שזה אישי לכל אחד. יש בצבא גורמים שמעודדים התבגרות וגורמים שדווקא מעודדים את ההיפך. בנוגע לדברים של אבא שלך - ממה שאתה כותב הם לא נשמעים הגיוניים, אבל מצד שני, אני לא מכיר אותך, כך שאולי הוא כן צודק. אולי כדאי לשאול אותו במה זה מתבטא.

בנוגע ליחס של אנשים: להתייחס לאנשים - בהחלט כן, אבל אסור לתת להם להכתיב איך תחייה את החיים שלך, אפילו לא להורים. להרבה אנשים (גם לי ולכל אחד, ובטח לכל אחד מהמערכת הצבאית) יש אינטרס בנושא הגיוס כשהם מדברים - אם לא שום דבר אחר, הם רוצים להצדיק את ההחלטה של עצמם. "לאכזב את המפקדים" לא צריך להיות שיקול - השיקול הוא התרומה לך עצמך, והתרומה למדינה, כפי שאתה רואה כל אחד מאלה (אני אישית, למשל, לא ראיתי אף אחת משתי התרומות, לכן לא שירתתי), כי עם כל הכבוד למפקדים, אלה החיים שלך ולא שלהם. בנוסף, יש אנשים שהשירות הצבאי הולך להם טוב, ויש כאלה שלא - אי אפשר לדעת בוודאות.

בנוגע ללימודים: כאן אני מדבר מניסיון אישי - זה לא רע בכלל ללמוד במוסד אקדמי גם בגיל כזה. ראשית, תמיד ישנם עתודאים בגיל שלך בערך, ושנית, לא נתקלתי בשום יחס שלילי. ישנו פער גילאים, אבל זה לא קריטי. אבל, בנוגע ל"חופש ולהתקדם" - קח, כמובן, בחשבון שגם שאר בני גילך לא מתקדמים ברובם בשנים אלה.

בנוגע לרישיון נהיגה: קח בחשבון שאין כמעט סיכוי שהרישיון יישלל. במקרה הכי גרוע תזומן למבחנים פסיכולוגיים שקל לעבור אותם.

חוויה מתקנת

הודעה על ידי yudencow » 29 אפריל 2011 16:44

שלום. אני כבר בצבא שלושה חודשים, שלושה חודשים שמאותגרים כקשים ביותר בשירות שכוללים טירונות, קורס וחפיפה.
אני חשבתי עוד לפני הגיוס על להימנע מלהתגייס בגלל שהמערכת לא מתאימה לי אבל התחרטתי בגלל לחץ מההורים ומהסביבה. אני לא בן אדם שמתחבר עם אנשים בקלות. את החודשים בין סוף הבית ספר לגיוס העברתי בעיקר מול המחשב והטלוויזיה ויכולתי להעביר שבועות בשקט (שגם נהניתי מהם). אבל אני לא רוצה כל החיים להיות סגור ושקט, אני רוצה שאנשים יבינו מתי אני רציני ומתי אני צוחק, אני רוצה להסתדר יותר עם אנשים ולהצליח יותר עם בנות אבל זה קשה כשבקושי יוצאים ובקושי נמצאים עם אנשים. אחרי סוף הבית ספר היה לי צורך במסגרת חברתית כי נכנסתי לתוך עצמי בזמן הזה. התגייסתי כי חשבתי שזה יבגר אותי להיות מוקף באנשים בגילי כל היום, שזה יעזור להתחבר לבני נוער בגילי ולא להיות "מיוחד" או אאוטסיידר. אבל אני לא יודע אם הצבא היא המערכת המתאימה. אני מכיר כמה אנשים שיצאו והחיים שלהם ממשיכים בסבבה יוצאים, עובדים, לומדים, עושים שירות לאומי וכו. רציתי להתחיל ללמוד באוקטובר הזה מדעי המחשב אבל אני עוד בצבא (התגייסתי בסוף ינואר).

אני לא יודע אם להישאר או לא. איך זה יהיה להתחיל ללמוד במקום שאנשים עשו צבא ואני לא? האם באמת יש תהליך התבגרות בצבא? כי בסופי שבוע שאני בבית אם אין לי מה לעשות אני עושה בדיוק כמו שעשיתי אז, אבא שלי אמר לי שאני נראה יותר בוגר אבל אני מרגיש יותר עייף וחלש כל פעם שאני חוזר הביתה.

אני יודע שאני לא יעשה שלוש שנים, לפחות אני לא מדמיין את עצמי עושה את זה.אני לפעמים עדין ורגיש מדי. פחות מדי חרא ואשכרה אכפת לי מה אנשים אחרי חושבים עליי. אחת הסיבות שאני רוצה להישאר היא שאני לא רוצה לאכזב את המפקדים שהיו לי, אני לא יודע אם זה טוב או רע. המפקדת שלי בחפיפה אמרה לי היום שהחברים הכי טובים שלה הם מהצבא נשמע שאלו שהתגייסו (לפחות קלבים שעושים מלא אפטרים) דווקא נהנו מהשירות והכירו את החברים הכי טובים שלהם שם. אין לי הרבה חברים טובים שאני ממש יכול לספר להם הכול, אבל הייתי רוצה (בגלל זה אני כותב הודעה בפורום שכמעט כולם אנונימים).

אני יודע שאני צריך לקחת את ההחלטה הזאת עם כל ההשלכות שלה (רישיון נהיגה, אנשים מסביבי וכו) אבל אני באמת לא יודע מה לעשות מה צד אחד זה חברים ולהיות חלק מקבוצה (שאני קצת מתגעגע לתחושה הזאת) ומצד שני זה חופש ולהתקדם.

עצות? תגובות?

חזור למעלה