hairyass כתב:טוב היום הייתי אצל הקבן, סיפרתי לו שקשה לי מאוד. לא הסתכלתי עליו כמעט ודיברתי בשקט הכל כמו בטארגט. הוא שאל אותי אם יש לי מחשבות אובדניות אמרתי שכן הוא שאל אם חשבתי להתאבד אמרתי שכן וסיפרתי לו שכמעט עשיתי את זה פעם..
הוא שאל אם ניסיתי לפגוע בעצמי אמרתי שפעם ניסיתי להוציא גימלים כדי לא להגיע לבסיס. הוא שאל אם אני רוצה לצאת מהצבא אמרתי שאני לא רואה את עצמי נשאר ומסיים 3 שנים. בקיצור בסוף הוא אמר שהוא רוצה לראות אותי שוב עוד שבועיים (אחרי החגים) קבע פגישה והוא גם דיבר על מה אם הוא יתן לי יומיות אם זה יעזור אמרתי שאני לא יודע אבל אני בספק אם זה יעזור.. הוא אמר משהו על זה שאני אצטרך לראות פסיכיאטר כדי שיתן לי הקלות. מה אתם אומרים? מה בהמשך?

hairyass כתב:הבעיה היא שכרגע אני לא עושה הרבה במילא, רק עבודה משרדית במקום לתקן רכבים.
אני לא יודע מה לעשות.. לסרב לעשות כל דבר? לסרב לשמור? הכל? אני אקבל עו ש על זה.. האם זה יעזור?
ואני מבקש קבן כבר המון זמן ובזמן האחרון זה טיפה התקדם אבל הקבן של היחידה מתחלף והוא עושה חפיפה או משו והוא לא יכול לראות אותי.
אני חייב להתחיל את התהליך אנח כבר לא יודע מה לעשותת

אורח כתב:האם נפקדות משנה משהו בעיני הקבן? ממש רע לי פה ושקלתי פשוט לברוח.. אני רק מפחד שאחר כך ירתקו אותי או שישלחו אותי לכלא וזה בכלל לא יעזור ואני לא אוכל לראות קבן

אורח כתב:

Coleworld כתב:

אורח כתב:יש פתרונות כמו להוציא אותך מקרבי ולתת לך יומיות קרוב לבית שיתכן וינסו להאכיל אותך את זה קודם.
בכל מקרה זה שלב לכיוון היציאה.

תקרא טרגט 21 ותפעל כמו שרשום שם.
תוך שבוע שבועיים כבר אפשר לצאת אם אתה משחק טוב והקבן לא מנייאק.
פגישה עם קבן, לי עשו אחרי כמה ימים עוד פגישה עם קבן אחר, ואז שבוע גימלים רפואיים עד הפגישה עם הפסיכיאטר עם ההורים והמלצה על 21- גימלים עד ועדה רפואית והביתה.

הפגישה עם הפסיכי היא עם ההורים? (כאילו אני הפסיכי וההורים?!) לא מלחיץ קצת לשחק כשהם לידך?!

מלחיץ אבל וואלה פשוט לסתום ולהראות מבוייש אדיש זה הגיוני למצב.
ההורים יושבים איתך, הפסיכיאטר מסביר את המצב ושואל אותם כמה שאלות עליך. אחרי זה הוא ביקש מהם לצאת ואמרתי לו שהם מדברים שטויות.
גם במקרה וההורים סותרים אותך ואומרים שבבית אתה מתנהל כרגיל כמו שקרה אצלי זה לא כזה משנה, אמרתי שהם לא יודעים מה עובר עליי, אני מעמיד פנים ומסתגר בחדר כל היום.

Coleworld כתב:

אורח כתב:יש פתרונות כמו להוציא אותך מקרבי ולתת לך יומיות קרוב לבית שיתכן וינסו להאכיל אותך את זה קודם.
בכל מקרה זה שלב לכיוון היציאה.

תקרא טרגט 21 ותפעל כמו שרשום שם.
תוך שבוע שבועיים כבר אפשר לצאת אם אתה משחק טוב והקבן לא מנייאק.
פגישה עם קבן, לי עשו אחרי כמה ימים עוד פגישה עם קבן אחר, ואז שבוע גימלים רפואיים עד הפגישה עם הפסיכיאטר עם ההורים והמלצה על 21- גימלים עד ועדה רפואית והביתה.

הפגישה עם הפסיכי היא עם ההורים? (כאילו אני הפסיכי וההורים?!) לא מלחיץ קצת לשחק כשהם לידך?!

אורח כתב:יש פתרונות כמו להוציא אותך מקרבי ולתת לך יומיות קרוב לבית שיתכן וינסו להאכיל אותך את זה קודם.
בכל מקרה זה שלב לכיוון היציאה.

תקרא טרגט 21 ותפעל כמו שרשום שם.
תוך שבוע שבועיים כבר אפשר לצאת אם אתה משחק טוב והקבן לא מנייאק.
פגישה עם קבן, לי עשו אחרי כמה ימים עוד פגישה עם קבן אחר, ואז שבוע גימלים רפואיים עד הפגישה עם הפסיכיאטר עם ההורים והמלצה על 21- גימלים עד ועדה רפואית והביתה.

hairyass כתב:הי חברה
אני משרת כרגע בגדוד שריון, כ9 חודשים.
כמעט מאז שהתגייסתי אני מרגיש חרא ובדיכאון ומאז שהגעתי לגדוד זה רק מתדרדר
אין לי פה חברים יש פה חרא אנשים אני שונה מהרוב
אני שונא להיות עם אנשים כל הזמן אני שונא אנשים באופן כללי בקיצור רע לי פה מאוד
חשבתי להתאבד הרבה פעמים אבל אני יודע שזה לא שווה את זה
כבר ניסיתי לשבור לעצמי אצבע בשביל גימלים אבל זה לא הלך כי כנראה הייתי חלבי מידי וזה רק כאב מאוד אבל בלי גימלים.
הגעתי למסקנה שאני רוצה לצאת מהצבא אני לא יכול במסגרת הזאת אני לא מדבר עם אף אחד כמעט א ח בגדוד הזה כבר חצי שנה ובקושי. כירים אותי כי אני מתבודד ולא יוצר קשר עם אף אחד.
בגלל שאני ביישן כזה גם ולא עושה בעיות אז אין לי הסטוריה של עונשים או נפקדויות או אפילו שעות ביציאה למראית עין אני חייל טוב אבל קשה לי מאוד לשרוד כל יום.
הצבא הפך אותי לפרנואיד ועם כל המצב הזה נהייתי פחדן אני נבהל מכל דבר קטן, כל רעש הלב שלי קופץ כאילו ראיתי את וולדמורט מינימום. אני ממש לא רוצה להשאר פה אפילו עוד יום אחד ולמרות שביקשתי קבן אף אחד פה לא באמת יודע מה המצב שלי ואני מפחד שזה יהווה בעיה.
יש לי כמה שאלות
אם אני נפקד כמה זמן, ואני חוזר ליחידה אחר כך מה אני יכול לעשות כדי שלא ירתקו אותי?
כמה זמן תהליך של קבן עד יציאה על 21 לוקח? אני לא יודע כמה אני אוכל להחזיק מעמד פה..