פורום פרופיל חדש › פורומים › רשת הליווי לסרבנים ונמנעים › אלוהים הצילו! השלב השני נכשל , אני בצרות!
- This topic has 34 תגובות, משתתף 1, and was last updated לפני 18 שנים, 6 חודשים by
Anonymous.
-
מאתתגובות
-
Anonymous
חבראוי ואבוי אוי ואבוי
השלב השני ואחרון נכשל כישלון חרוץ שבחרוצים!!!!!!!!!!!!! אני בצרות צרורות!!!
כל התהליך שעברתי למען ההשתמטות שנמשך כבר שנתיים היה מתוכנן גרוע כל כך, אני לא ידעתי מה רציתי מעצמי.
הפסיכאטר לא האמין לי ולא סתם, קראו עד הסוף.
אמא שלי לא יכלה להגיע היום לשם בגלל עניינים בעבודה, ולא הצלחנו להשיג שם אף אחד כדי להגיד להם את זה
לבסוף הצלחנו ב12:00 רק (התור שלי היה ב 1 )
והם אמרו שאי אפשר לדחות את זה ושאני יגיע לבד בלי אמא. אמרתי שאני יאחר
אבל אמרו לי בכל זאת..קיצר עד שהגעתי לבקו"ם היה 3 (אני גר בחיפה )
וזה כבר עיצבן קצת את הפסיכאטר, התחלה רעה מאוד.
כל הדרך שיננתי את המנטרה שלי "רע לי רע לי רע לי"
אבל לא הצלחתי , לא נכנסתי למצב רוח שהיה לי ביום גיוסי , אני לא יודע למה.
הגעתי לפסיכאטר, בחור רוסי הוא היה ונראה רציני למדי.
התיישבתי שם כמו שכתוב בטרגט 21 , לא מיישיר מבט אליו מדבר חלש ולאט, יושב
מכופף ומופנם. אבל מכיוון שלא בכיתי לפני ולא הייתי לגמרי במצב אז אני לא
חושב שזה נראה אמין.
הוא שאל אותי:
מה שלומך?"
בסדר עניתי בקול חלוש
" מה אתה עושה בזמנך הפנוי?"
"קורא ספר לפעמים, אומנם פחות משקראתי בעבר, רואה טלויזיה, וגם סתם יושב וחושב…."
"וכיצד בשבילך מתבטא דיכאון?"
שאין חשק יותר לעשות כלום, שאני חושב מחשבות רעות
"קצת מחשבות או הרבה?"
הרבה
"היו לך מחשבות אובדניות?"
כן, לפעמים"
"ונסיונות?"
לא
"וכיצד חשבת להתאבד?"
חשבתי אולי כדורים
"ובחודשיים האחרונים אתה חושב שהיה רע?"
בחודש האחרון היה דיי רע
"רתה גר עכשיו עם אמא?"
עכשיו עם אבא
"ואתה לקחת תרופות?"
כן
"איזה תורפות?"
אני לא זוכר עכשיו (גם הפסיכאטר הידי של אמא שרשם לי המלצה שהייתי לפני
כמה חודשים בטיפול לא זכר איזה תרופות הוא רשם שהשתמתי, אבל רשם את זה
במלצה שלצערי לא שמרתי עותק שלה רק אמר לי להגיד שלקחתי אותם בבוקר
כל יום)
"וכמה פעמים ביום לקחת ומתי?"
כל יום בבוקר
ומתי אתה מתעורר בדרך כלל בבוקר?
לפעמים אני מתעורר מאוד מוקדם ולא מצליח להרדם, שעה אני לא יודע זה תלוי מתי אני הולך לישון
"חברים יש לך?"
לא כל כך
"אתה כל הזמן הזה אתה יושב בעצם בלי חברים? ובבית ספר איך היה?"
לא כל כך טוב, הציקו לי שם, תמיד היה מישהו כזה
"כתוב פה: אדם שמח , עליז, מלא חוש הומור שלוקח את החיים בקלילות"
זה בטח בצו ראשון כתוב, אז היא שאלה אותי כל מיני שאלות שלא כל כך רציתי לענות
אמרתי שיש לי חברים. שאלה אותי אם אני מרטיב במיטה ואמרתי שלא.
"אבל אם לא רצית לענות אז כותבים, שאתה ביישן , אז אתה בעצם בן אדם מופנם וביישן!?"
כן, אז אבל לא הכל היה כזה רע, חייכתי אליה ודיברנו, היה לי גם חבר אחד בחטיבה אחרי זה הפסקנו לדבר.
"כתוב כאן שהיית אדם שמח והכל היה טוב, רק שהיה לך חוסר מוטיבציה לשרת"
אז היה יותר טוף היה לי חברים בחטיבה ובתיכון אבל לא כל כך. בי"א י"ב ,
בי' הפסקנו לדבר (טיפשי מצידי כי שכחתי שהלכתי לצו ראשון בי"א, מטומטם
שכמוני!!)
"ואיזה קופת חולים הלכת לפסיכאטר הזה?"
אני לא זוכר, אמא טיפלה בזה.(לא ידעתי לאיזה קופת חולים הוא שייך)
"אתה לא יודע איזה קופת חולים אתה?!
כתוב כאן גם שפעם דיווחת שהיית אצל פיסכולוג בכלל ולא אצל פסיכאטר! ושהיה לך טיפול של כמה שנים! "
..שתיקה מצידי, לא ידעתי מה להגיד!
ואז אמרתי "הייתי בטיפול כשהייתי קטן ולפני כמה חודשיים גם", לא ידעתי מה להגיד
באמת בקב"ן הקודם שהוריד לי פרופיל על ההמצלה הוא שאל זה פסיכולוג או
פסיכאטר ומשום מה אמרתי פסיכולוג, לא יודע למה, אני שקרן גרוע מה לעשות.
לגבי הטיפול של כמה שנים אולי אמרתי את זה על זה שכשהייתי קטן, אני לא
זוכר אם באמת זה היה משהו כמו שנה או כמה חודשים, באמת הייתי בטיפול
כשהייתי קטן, ובאמת לא זכרתי מתי זה וכמה זה זה היה .
שתקתי שוב
"טוב תצא אני יתקשר לאמא שלך, תחכה בחוץ"
יצאתי…אחרי משהו כמו רבע שעה ששם הוא בטח חיטט במסמכים וחיפש סטירות הוא
התקשר לאמא שלי ודיבר איתה לא שמעתי על מה, ואמא לא חזרה עדיין כדי שאברר.
הכנסתי אותה ויספרתי כל מה שאמרתי לקב"ן האחרון, אבל לא ברמת פירוט כזאת
כמו שהוא דרש! אוי לי.
בסוף הוא קרא לי להכנס
ואמר שביום ראשון אני יגיע עם המסמכים של הפסיכאטר האחרון שטיפל בי, (שרשם
את הממלצה המזוייפת שבה היה כתוב שעברתי אצלו טיפול כי היה לי דכאון
ושקלחתי תורפות, אבל אחרי זה מצבי השתפר ). וושאני לא יגיע בלי מסמכים, גם
אמר לי להגיע בזמן כי איחור של שעתיים זה שערוריה.
אמרתי שבסדר אני יביא מסמכים (אני חושב שיש כאלה מסמכים שהוא רשם בזמן
הטיפול המדומה שלי אבל הפסיכיאטר הזה בחו"ל! פאק לא ידעתי מה לעשות
נהייתי אדום)
הוא רק הוסיף: "לפי דעתי אתה יכול לשרת עם הפורפיל שלך, בכל אופן רק תחתום
לי ויתור על הסכם סודיות (הסביר לי מה זה) ואז תוכל ללכת " (נהייתי
עוד יותר אדום)
אבל אני מפחד אמרתי (ניסיתי לבכות)
ממה אתה מפחד?"
מאנשים, מצבא. (ניסיתי בכל עוזי לבכות! הו אלוהים, לא יצא לי, רק קול של כמעט בכי מזוייף שאולי הוא קלט)
לא זוכר איך הוא הגיב, אמר תביא מסמכים או שתלך לכלא, או משהו כזה
אולי לא הגיב כלל
לקח אותי לפקיד קבל שירשום לי הזמנה ליום ראשון ואמר לו אם הוא לא יבוא אם מסמכים הוא הולך לכלאהצילו! נדפקתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בנסיעה נכנסתי לדיכאוןף באמת
דיכאון אמיתי ובאמת רציתי לבכות! יותר מידי סתירות לא פתורות יש לי
בסיפור, קטנות אבל סתירות!
זה שלא ידעתי בצו ראשון מה אני רוצה מעצמי דפק אותי כל כך .
כל השקרים שאמרתי היו מאוד ברורים לדעתי כי אני באמת גרוע במזימות ושקרים כמו ההמלצה ההיא ועוד.
התעלמתי עד עכשיו מה שחשדתי שנכתב בצו ראשון כי אף אחד לא התייחסתי לזה אף פעם, לא נשאלתי על כלום מתזה. אבוי לי!
יש עוד סתירות שעלולות להיות ברורות
כהורדת פרופיל הראשונה בלשכת גיוס שאלו אותי כמה זמן הייתי בדכאון
אמרתי ששנתיים או משהו כזה. ולא שמתי לב שזה עולה לי על הזמן של הצו ראשון ושם לא הייתי בדיכאון. הכל נדפק לי
רק עכשיו חסר לי לגלות שאין מסמכים.
וגם העניין שהפסיכאטר בחו"ל , זה לא יראה טוב שאני יגיד את זה.
אני לא יודע מה לעשות!הפסיכאטר שרשם לי את ההמלצה , הוא לא יאהב את הסיפור בכלל ולא ישמח לעזור
. כי הוא אמר לי במפורש לא לעשות הצגות בצבא ושאני לא יכול לצאת עכשיו כי
אי אפשר לעבוד על פסיכאטר לא משנה מה. וכל מי ששמעתי שיצא מהצבא
והתרברב אז הוא באמת בעל בעיות חמורות מאוד.התיק הרפואי שלי נדפק אצלהם , הוא מלא בסתירות . איך אצליח שוב?
וגם …לאחר מכן קלטתי שכנראה לא תהיה שיחה נוספת איתו ביום ראשון לאחר
שיקרא. הוא רק רצה בטח לבדוק אם אכן הייתי בטיפול בכלל בחיים שלי ולהכניס
אותי לכלא אם שיקרתי ככה על פשע חמור זה.צרות! בבקשה תעזרו
אני אובד עצות! אני לא יודע מה לעשות
אני התחלתי לחשוב על לשרת אפילו! אני לא מוכן לקבל מחשבות כאלה, אני יחתוך
לעצמי את הורידים אם צריך כדי לא לשרת (לא אתאבד אבל אחתןך!). לא בגלל
דיכאון אלא בגלל שהחלטתי כל כך חזק לא לשרת. מוחי היה מלא בזה במשך שנה
שלמה.מטצער על כל המגילה. אבל אני חייב עזרה. שתייעצו לי בדיוק מה לעשות. התיק
הרפואי דפוק , והדברים שאמרתי שם הם בעלי משמעות כי את המידע הזה מסרתי
בזמנים שהייתי מוגדר כבסדר ולא בדיכאון גם. אז אני לא יכול לתרף אז את זה
בכך שלא הייתי מאופס.
חבראוקי דבר ראשון תירגע כי יש לך עוד כמה ימים עד אז, אולי תמצא פיתרון(בדרך כלל הפתרונות הכי טובים מגיעים ברגע האחרון).
חשוב שתברר אם בכלל הוא יכול להכניס אותך לכלא על זה…זה לא נשמע הגיוני, כי מיליון חיילים עובדים על המערכת, ואני בטוח שברוב המקרים עולים על זה…לפי דעתי אתה לא תיכנס לכלא ולא בטיח, מקסימום תתגלה כשקרן אז הוא פשוט לא יתייחס אליך, אולי הוא יצרף איזשהי אזהרה בתיק האישי…לך תדע…
הכי חשוב זה שתרגע, כי לא התגייס החייל שרצה לצאת מהצבא ולא הצליח.
בוא נחכה לדעה של מבינים משנינו.חברהי,
קודם כל, באמת אל תיקח את זה יותר מדי קשה. מה שלא מצליח עכשיו יצליח בפעם הבאה.
לפגישה תביא אתך איזה מסמכים שיש. נזק בטח לא ייצא מזה. מה שזה לא יהיה
שהפסיכיאטר ההוא המליץ לך, זה לא יכול להזיק, אלא רק להועיל, כי זה מעיד
על עבר בעייתי מספיק שפנית אליו.תבוא מוכן לכלא. הוא אמנם לא ממש האיש שיכניס אותך לכלא (אין לו סמכויות
של קצין שיפוט, אז ברור שהוא סתם איים עליך), אבל אם הוא יחליט שאתה יכול
לשרת, ואתה לא – אז מישהו אחר יכול לשפוט אותך. אבל אל תתייאש, כי בכלא,
אם תגיע לשם, מצבך יהיה משופר. אם יראו שם שאתה לא מתפקד כמו שצריך, ועוד
עם הרקע שכבר יש לך – יוציאו אותך.בכלל תזכור – מה שלא מצליח בפעם הראשונה, מצליח בפעם השניה. וכמה שיותר
מנסים לשכנע אותך שאין לך בכלל טעם לנסות בפעם השניה, ככה זה ילך לך יותר
בקלות אם תנסה. הצבא הזה צועד על שקריו.דבר נוסף – שים לב שממה שכתבת כבר רואים שעשית טעות אחת משמעותית בשיחה עם
הפסיכיאטר: אתה ענית לו בהיגיון ובאריכות. אתה ציטטת פה מפי עצמך משפטים
באורך שמופיע בדרך כלל רק במאמרים אקדמיים. משפטים כאלה צריך לתכנן בקפידה
לפני שאומרים אותם. מה שאי אפשר להגיד בפשטות – אל תגיד בכלל. או תגמגם
משהו בכיוון. יבינו – יבינו. לא יבינו – לא יבינו. העיקר שיבינו שאתה לא
ממש מצליח לתקשר הכי טוב.ודבר אחרון – אתה מאוד נבהל מהסתירות הקטנות בין דברים שסיפרת לאנשים
שונים בזמנים שונים מאוד. תפסיק. אתה לא במכונת אמת. מבחינות מסוימות אתה
לא אמור להיות יותר מדי עקבי. בעיקר, מרוב לחשוב על הסתירות שיש או אין,
אתה לא משקיע את כוחותיך בדבר האמיתי, ואתה גם מייאש את עצמך, גורם לעצמך
לחשוב שאתה נמצא במצב שאין ממנו מוצא. תזכור – תמיד יש מוצא.בהצלחה,
סרגיי.חבראל תתן להם לעצבן אותך. אתה תצא. אם לא מחר אז מחרתיים. תרגע, קח את הכל באיזי ואל תדאג, הבן זונה הזה הרי ימות מסרטן בסוף
חברדיברתי עם אמא
מה שקרה בשיחת טלפון איתה היה הורס מאוד.
דבר ראשון כשהוא ההתקשר ושאל אם אני יכול לדעתה לשרת בצבא
היא אמרה שכן ,כי היא התבלבלה בגלל שהיא חשבה שזה הפסיכולוג של אח שלי
מדבר ולא מהצבא. אחרי זה היא תיקנה את עצמה שלא כשהיא בינה שזה מהצבא.
וכשהוא שאל אותי אם יש לי חברים אז היא אמרה שכן, שזה סתירה חמרה, שכחה שאמרתי לה לא להגיד
ושאלה אם היתה לי חברה. והיא אמרה שהיתה לי אבל עכשיו אין. שזה גם סתירה
שעליה שכחתי להגיד לה כי בראיונות בעבר אמרתי שלא היתה לי חברה.
וואה..אני לא זוכר אם בצו ראשון אמרתי שהיתה לי או לא. דרעק, רושמים את זה?בכל אופן, האם הסתירות האלה ירשמו? זה יכול לעשות לי נזק גדול בעתיד
וגם, אני יכול להוציא את הרישומים שהוא ביקש על הטיפול שלי שאכן רשומים מהמחשב של רופא המשפחה שלי כך הוא אמר
אבל אני פוחד שמה שיהיה רשום בהם שזה דברים שסה"כ הפסיכאטר המזייף סתם
המציא על בסיס מאוד לא מוצק ויכולים לסתור מאוד את מה שאמרתי עד כה.
אני מעדיף שזה כלל לא יגיע לצבא כי שם רשומים גם תהליכי ההחלמה שלי מהדכאון ושלא יהיה להם מידע שיכול להסטר.
אם יש בהם אכן סטירות וסביר להניח שאכן יהיו אם קיימים המסכים , האם להביא את זה בכלל? או לחכות שמשטרה צבאית תיקח אותי?בכל אופן, המקרה שפה הוא פשוט שלא נכנסתי מספיק עמוק לדיכאון, שזה רע מאוד
כי אולי באמת מה שהיה בבקום היה הצלחה חד פעמית
וגם נפלתי על פסיכאטר מאוד לא נכון.
אמא אמרה לי שעל פי ידיעתה הפסיכאטרים הרוסים הם שונים מהפסיאטרים הלא
רוסים והם משקיעים פי 100 יותר בעבודה שלהם והם יוודאו 20 פעם לפני שהם
ישחררו מישהו שבאמת לא יתאבד. לא יודע מאיפה לה המידע הזה אבל זה מה שהיא
אמרה שהיא יודעת.(זה נכון?או סתם היא ניסתה לעודד על ידיעות
רופפות)חברטוב זה שלא התכוננת היטב לקראת השלב השני זה ברור, אמא שלך הייתה צריכה להיות יותר זהירה…אבל חפיף! נגמר, עבר, חושבים הלאה…
אל תדאג, תגיע יום ראשון ותמשיך להתלונן, ככה יזרקו אותך מגורם לגורם, עד שתיפלט…זה לא ממש בעייתי…הם יעדיפו לפלוט אותך אם תהיה בעייתי ולא משתף פעולה גם אם תמצא שקרן פתולוגי…:-)חברעומר מאוד צודק.
חוץ מזה – דיכאון, גם אם כבר החלמת ממנו – יכול להיות סיבה מספיק טובה
לפטור משירות צבאי. לפי התקנות, מספיק שסבלת מ-major affective disorder
(שזה כולל דיכאון רציני) פעם אחת בחיים שלך, כדי שיתנו לך פטור, בלי קשר
למצבך הנוכחי. לכן אני עוד פעם מאוד ממליץ לך להביא את המסמכים
מהפסיכיאטר, או מהרופא, או ממי שצריך. אין לך מה להפסיד בכך.בהצלחה, ושוב תזכור שאין דבר העומד בפני הרצון.
סרגיי.חבראם יקבעו לי תאריך גיוס חדש ואני יצטרך לחזור לבק"ום
ושוב יעשה אותה היסטריה עם דמעות
ושוב יביאו לי קב"ן בתקווה
אז האם זה יהיה אותה קבנית , שתפנה אותי אחר כך לאותו פסיכאטר?
כי זה אפשרות הכי סבירה למה שהולך לקרות. ואני לא רוצה להתקל שוב בפסיכאטר ההואודווקא כן התכוננתי
אבל לא התעמקתי כל כך בסתירות קטנות כאלה שהוא תפס אותי עליהם
ולא חשבתי על תשובות לצו ראשון…חברתשמע, אני במקומך הייתי הולך בשבת בלילה למייון (בבית חולים רגיל, לא פסיכיאטרי)ביחד עם אמא שלך ומתלונן שם על מצב חירום, משחק אותה (או שלא ממש משחק) כמו שצריך ומקבל חוות דעת רצינית, משם שוב יפנו אותך לקבן או פסיכ' צבאי. כדאי מאוד שתדאג שאמא שלך תבוא איתך לקבן, גם אם היא צריכה לקחת יום חופש מהעבודה, אצל הקבן הייתי ממשיך באותו הקו כולל דמעות וכל מה שצריך.
אם תגיע למצב שישפטו אותך לכלא תברח ותנסה לראות קבן שוב דרך קצין העיר בנסיון להתחמק מהכלא.
בסופו של דבר לא חשוב מה יקרה אל תעשה שטויות כמו לחתוך את הורידים, אתה יכול בטעות לחתוך עמוק מידי או במקום לא נכון ולא תצא מזה. עדיף לשבת 28 יום בכלא מאשר להתאבד בטעות או אפילו לבלות שבוע באישפוז כפויי בבית חולים פסיכיאטרי.
כשתלך למיון תספר לפסיכ' שם על זה שמרוב לחץ שיקרת קצת והסתבכת עם כל השקרים ועכשיו רוצים להכניס אותך לכלא, אבל תסביר לו שכל השקרים נבעו מזה שאתה לא מסוגל לשרת בצבא ואתה לא יודע מה יקרה לך אם יגיסו אותך בכוח או ישימו אותך בכלא צבאי.חברהי,
הסיכוי להגיע לאותה קב"נית ולאותו פסיכיאטר הם נמוכים מאוד, כי יש שם כמות גדולה של קב"נים ופסיכיאטרים (זה הרי בתל השומר).
ואגב, אם תגיע לאותם האנשים, זה דווקא אומר שמצבך טוב. לפי כל האיומים
הריקים של הפסיכיאטר שדיברת איתו, זה די ברור שאם תגיע אליו שוב – תשוחרר.
זה טריק קלאסי של לנסות לייאש אותך ולראות אם אתה מתמיד. אם תתמיד ותנסה
שוב – תגלה שהדרך לפטור פתוחה לחלוטין, אצל אותם האנשים בדיוק.בהצלחה,
סרגיי.חבראני לא חושב שהוא עושה טיריקים כאלה, אני חושב שהוא בטוח שאני זייפן מזורגג. ושזה דיי הרגיז אותו שאיזה שמוק כמוני ניסה לעבוד עליו.
מה אני עושה לגבי צו ראשון וכל הסתירות? מכיוון שני בדיכאון ולא יכול להגיד משטים ארוכים אז אני לא יכול להתחיל להסביר אותם!
ומה הוא ירשום בתיק הרפואי וכמה זה ישפיע?בכל אופן, אחר התייעצות אם כל הקבניסטים אני חושב בנתיים על ללכת בקו הבא:
מכיוון שאני בספק אם אוכל לשחזר מצוקה נפשית עוד פעמיים, פעם אחת לייד
הקבן ואז לייד הפסיכיאטר.
ומכיוון שאני מכיר מחיי האישיים הרבה מאוד מקרים שאנשים איימו על חייהם
(רובה וטעון לראש, אכילת כדורי דמה, חתיכת ורידים בסכין כהה) ויצאו לאחר
ימים אחדים.
ויש לי את השיטה הזאת של אכילת כדורי דמה שאין בהם חומר , דבר לא מסוכן
בעליל, ולא ראיתי בשום מקום סיבה למה לא להתשמש בדרך כזאת מלבד שזה
מסוכן,(הדרך שלי זה לא מסוכן )
אולי אלך לפסיכאטר הזה, ואביא לו את המסמכים ואז אקום ואגיד כשכולי רועד
שעל כל רגע שהוא לא משחרר אותי אני אוכל כדור. כך או שאשוחרר או שאקבל
גימלים נפשיים ופגישה נוספת בעוד כמה שבועות , כשיהיה לי זמן להתכונן ואז
אולי אצליח לבכות, בכל אופן זה הזדמנות שנייה טובה.
מתוך המקרים שאני מכיר רק אחד אכן נכנס לאגף סגור, וזאת מכיוון שהוא עשה זאת מול המשטרה הצבאית שבאה לאסור אותו ולא מול קב"ן.
הסיבה היחידה שאני לא עשיתי את זה ישר כי אתם אמרתם לי לא לעשות, ואתם יודעי דבר
אבל אולי אני לא מספיק שחקן כמוכם. \-:
היש פה מישהו שלא בכה מול הפסיכאטר והיה לו סטירות ושוחרר?
למה באמת לא לעשות בדרך שלי?חברעוד רעיון שעלה לא מזמן
זה שנביים נסיון התאבדות
נלך לבית חולים ונעשה לי שטיפת קיבה או משהו
אולי שם אני גם יראה פסיכאטר?אמא תתקשר אליו ותצעק עליו על מה לעזאזל הוא עולל לילד..
או שגם בלי ניסון התאבדות היא תתקשר אליו ותגיד לו שאני חזרתי הביתה מדוכא והכל..
אבל אני חייב להגיד..אני לא יודע אם זה ישפיע עליו כי המקרה שלי לא נראה טוב
בצו ראשון הייתי שמח ומלא בדיחות, ורק אמרתי שאני לא רוצה לשרת בצבא ושזה נחס.
וגם אמא שלי אמרה שיש לי חברים כשאני אמרתי שאין לי, וגם שהיתה לי חברה
זה ממש סטירות ישירות!
אני לא זכרתי פרטים מחשידים כמו איזה קופ"ח אני…אוף
מה ישפיע?
הוא גם נראה כזה קשוח, כאילו שהוא יתן לי לצאת רק על גופתו המתה..
חברכמו בהמון תחומים אחרים בחיים, אין כמו האמת. אתה כל כך מחושב וכל כך מנסה להיות ערמומי, והסתבכת ברשת השקרים של עצמך. פשוט תשב עם הקב"ן, רהוט, לא רהוט, קוהרנטי, לא קוהרנטי, ותסביר לו בכל הכנות למה אתה חושב שאתה לא יכול לשרת בצבא. עבד בשבילי, צריך לעבוד בשביל כולם. (ואני הייתי רחוק מלחתוך את עצמי. לידי אתה נראה על הקצה)
חבררועי,
אתה ממש מסתבך עם העניין הזה יותר מידי, עזוב אותך משטויות כמו לביים נסיונות התאבדות, חבל שתצליח בטעות וחבל שתסתכן באשפוז במחלקה סגורה (לך תדע מחר הפסיכ' יחליט לאשפז אותך, זה בהחלט בסמכותו).
באמת הכי כדאי לך לפנות למיון יחד עם אמא שלך, תסביר להם את האמת שאתה נמצא במצב רע, שאתה לא יודע מה לעשות, שבצו הראשון השארת רושם חיובי, אבל באמת אתה מרגיש נורא ולא מסוגל להתגייס ובגלל מה שאמרת בצו הראשון התחלת לספר סיפורים ולשקר קצת והסתבכת. תגיד שאתה במצוקה גדולה ואתה לא יודע מה אתה צריך לעשות בשביל שיאמינו לך ויבינו את המצוקה בה אתה נמצא, תגיד שעלה לך בראש לעשות מעשה קיצוני כמו לחתוך את הורידים או לבלוע כדורים כי אתה מרגיש שבצבא לא מאמינים לך וחושבים שאתה סתם עושה הצגות בשביל להשתחרר.
תגיד שכל המצב שמאיימים עליך בכלא מאוד מלחיץ אותך ואתה כבר כמה ימים סובל מחרדות, שאתה לא מצליח להרדם ושאתה נרדם אתה מתעורר מסיוטים על הכלא הצבאי ושמתעללים בך שם.
ושאמא שלך תגבה אותך ותגיד לפסיכ' שהיא מאוד דואגת לך והיא דורשת התערבות של כל הגורמים שיכולים לעזור בשביל שלא יגייסו אותך ושלא יקרה לך שום דבר רע.חברחחח להסביר לו למה אני לא רוצה לשרת? חחח..זה ישמע ככה: "תשמע, לא בא לי
להיות פרייאר של המדינה ולשרת בצבא כי בתכלס אני אגואיסט ויש לי דברים
חשובים יותר בחיים מאשר לבזבז 3 שנים על הצבא הלא חיוני הזה."
ואצלי זה לא יעבודמה לעשות…צריך לבחור בדרך ההצגות
ובאסה לי שהסתבכתי ברשתות אבל הם כבר נטוו, אשתדל לא לסבך הכל
בכל אופן..יש התפתחות, לא הצלחתי להשיג את המסמכים שהוא ביקש, כי הפסיכאטר
מחוץ לארץץ ובמקומות אחרים אין להם. אז הוא אמר שאני יבוא ביום ראשון בלי
מסמכים.
לא יודע לאיזה מטרה…עוד ראיון? הוא נראה מאוד משוכנע בכנות שאני מתחזה, למה לו?
או אולי כדי להכניס אותי לכלא \-: ?לגבי מיון…העניין בדרך הזאת שמה שיקרה זה שנגיד אני ידיע שוב לפסיכאטר צבאי אחר
שם יהיה לי סיכוי 50\50 ככה שההצגה תצליח לי בכל זאת. אבל אם היא לא תצליח יהיו לי כבר שתי המלצות נגדי . שזה בעייתי. -
מאתתגובות