פורום פרופיל חדש › פורומים › רשת הליווי לסרבנים ונמנעים › קב"ן במהלך טירונות
- This topic has 16 תגובות, 3 משתתפים, and was last updated לפני 14 שנים, 8 חודשים by
Anonymous.
-
מאתתגובות
-
Anonymous
חברהתגייסתי ביום חמישי וזאת הטעות הכי גדולה שעשיתי. מהרגע שעליתי על המדים בבקו"ם נכנסתי להתקף חרדה מטורף, בכיתי כל היום שהיינו שם, לא יכולתי לנשום מרוב בכי, וזה עוד יותר קשה להיות במצב כזה כשיש מאות אנשים מסביבי, שזה גם אחד הגורמים לזה בעצם. בקשתי מהמפקדים בבקום לראות קב"ן, כמובן שהם אמרו שאני צריכה לבקש אחרי שאני אגיע לבסיס, הטעות שלי זה שהסכמתי לזה. בבסיס זה רק החמיר, א90% מהזמן אני בוכה, מנסה לשלוט בזה וזה פשוט יוצא ממני, וזה משפיל, וקשה, במיוחד כשכולם מנסים להכנס לי לראש ולומר שלכולם קשה וזה יעבור כי אני יודעת שזה לא. זה גם נרוא לדעת שמבין כל הבסנות במחלקה אני ההיסטרית שלא מפסיקה לבכות בלי קשר, כביכול. בראיון עם המפקדת בקשתי קב"ן, והיא אמרה שכולם תמיד בשבילי והיא חוזרת על זה כל הזמן ושזאת זכותי המלאה לראות אותו אבל אני חייבת לדעת בודאות שנאי אראה קב"ן בקרוב ושהיא לא סתם משכנעת אותי לנסות להסתגל למשהו שאני לא מסוגלת.
בשישי שחררו אותנו הביתה, ואני לא מסוגלת לתפקד מרוב בכי, מגרנות וחוסר שינה. אני לא מסוגלת לדבר עם ההורים שלי או כל אחד אחר, אני עצבנית וכל דבר קטן גורם לי לבכות, במיודח המחשבה של החזרה לגהנום הזה. היתה לי שיחה עם המפקדת והיא נסתה לשכנע אותי שממש חשוב שאני אגיע ביום ראשון בשביל לפתץוח את כל התהליכים עם הקב"ן, אבל אני מפחדת שהיא סתם מורחת אותי כמו שהיא עשתה עד עכשיו, ואני לא מסוגלת לחזור לשם אם לא יתנו לי קב"ן עוד באותו היום.
מאז הצו הראשון התלבטתי נורא לגבי הגיוס, כי מצד אחד זה פשוט לא נעים לקלב אישית את העובדה השאני לא מסוגלת לעושת משהו שכל אחד אחר עובר, ידעתי שיהיה לי קשה כל כך, בקושי שרדתי את התיכון. קשה לי להמצא במסגרת כזאת, אני מרגישה שהכל לוחץ עלי. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואיך אני אחזור לבסיס ביום ראשון. אני כבר לא יודעת איך זה אפשרי בכלל לבכות כל כך הרבה, כל הגוף שלי כבר חסר תחושה מכל המצב הזה, בחיים לא סבלתי כל כך. אני לא מסוגלת להמצא שם.
מה עלי לעשות? חשבתי ללכת עם אמא שלי לקצין העיר במקום לבסיס ביום ראשון, אבל האם נפקדות לא תהפוך את העניין למסובך יותר?
ומה הסיכוי שישחררו אותי אחרי יום וחצי בצבא?
אני לא אשרוד שם עוד יום אחד, אני מודעת לכל דקה שאני נמצאת שם וסובלת ממנה באופן הכי נורא שיש, ומונחים כו שבועות או חודשים נשמעים לי לא הגיוניים.
בבקשה תעזרו לי.חברquote אורח:התגייסתי ביום חמישי וזאת הטעות הכי גדולה שעשיתי. מהרגע שעליתי על המדים בבקו"ם נכנסתי להתקף חרדה מטורף, בכיתי כל היום שהיינו שם, לא יכולתי לנשום מרוב בכי, וזה עוד יותר קשה להיות במצב כזה כשיש מאות אנשים מסביבי, שזה גם אחד הגורמים לזה בעצם. בקשתי מהמפקדים בבקום לראות קב"ן, כמובן שהם אמרו שאני צריכה לבקש אחרי שאני אגיע לבסיס, הטעות שלי זה שהסכמתי לזה. בבסיס זה רק החמיר, א90% מהזמן אני בוכה, מנסה לשלוט בזה וזה פשוט יוצא ממני, וזה משפיל, וקשה, במיוחד כשכולם מנסים להכנס לי לראש ולומר שלכולם קשה וזה יעבור כי אני יודעת שזה לא. זה גם נרוא לדעת שמבין כל הבסנות במחלקה אני ההיסטרית שלא מפסיקה לבכות בלי קשר, כביכול. בראיון עם המפקדת בקשתי קב"ן, והיא אמרה שכולם תמיד בשבילי והיא חוזרת על זה כל הזמן ושזאת זכותי המלאה לראות אותו אבל אני חייבת לדעת בודאות שנאי אראה קב"ן בקרוב ושהיא לא סתם משכנעת אותי לנסות להסתגל למשהו שאני לא מסוגלת.
בשישי שחררו אותנו הביתה, ואני לא מסוגלת לתפקד מרוב בכי, מגרנות וחוסר שינה. אני לא מסוגלת לדבר עם ההורים שלי או כל אחד אחר, אני עצבנית וכל דבר קטן גורם לי לבכות, במיודח המחשבה של החזרה לגהנום הזה. היתה לי שיחה עם המפקדת והיא נסתה לשכנע אותי שממש חשוב שאני אגיע ביום ראשון בשביל לפתץוח את כל התהליכים עם הקב"ן, אבל אני מפחדת שהיא סתם מורחת אותי כמו שהיא עשתה עד עכשיו, ואני לא מסוגלת לחזור לשם אם לא יתנו לי קב"ן עוד באותו היום.
מאז הצו הראשון התלבטתי נורא לגבי הגיוס, כי מצד אחד זה פשוט לא נעים לקלב אישית את העובדה השאני לא מסוגלת לעושת משהו שכל אחד אחר עובר, ידעתי שיהיה לי קשה כל כך, בקושי שרדתי את התיכון. קשה לי להמצא במסגרת כזאת, אני מרגישה שהכל לוחץ עלי. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואיך אני אחזור לבסיס ביום ראשון. אני כבר לא יודעת איך זה אפשרי בכלל לבכות כל כך הרבה, כל הגוף שלי כבר חסר תחושה מכל המצב הזה, בחיים לא סבלתי כל כך. אני לא מסוגלת להמצא שם.
מה עלי לעשות? חשבתי ללכת עם אמא שלי לקצין העיר במקום לבסיס ביום ראשון, אבל האם נפקדות לא תהפוך את העניין למסובך יותר?
ומה הסיכוי שישחררו אותי אחרי יום וחצי בצבא?
אני לא אשרוד שם עוד יום אחד, אני מודעת לכל דקה שאני נמצאת שם וסובלת ממנה באופן הכי נורא שיש, ומונחים כו שבועות או חודשים נשמעים לי לא הגיוניים.
בבקשה תעזרו לי.אל תחזרי לבסיס. בטירונות לא תקבלי כלום חוץ מהבטחות שווא, לא שווה שתסבלי ככה בגלל מפקדת מטומטמת שלא מבינה מהחיים שלה.
חברquote אורח:quote אורח:התגייסתי ביום חמישי וזאת הטעות הכי גדולה שעשיתי. מהרגע שעליתי על המדים בבקו"ם נכנסתי להתקף חרדה מטורף, בכיתי כל היום שהיינו שם, לא יכולתי לנשום מרוב בכי, וזה עוד יותר קשה להיות במצב כזה כשיש מאות אנשים מסביבי, שזה גם אחד הגורמים לזה בעצם. בקשתי מהמפקדים בבקום לראות קב"ן, כמובן שהם אמרו שאני צריכה לבקש אחרי שאני אגיע לבסיס, הטעות שלי זה שהסכמתי לזה. בבסיס זה רק החמיר, א90% מהזמן אני בוכה, מנסה לשלוט בזה וזה פשוט יוצא ממני, וזה משפיל, וקשה, במיוחד כשכולם מנסים להכנס לי לראש ולומר שלכולם קשה וזה יעבור כי אני יודעת שזה לא. זה גם נרוא לדעת שמבין כל הבסנות במחלקה אני ההיסטרית שלא מפסיקה לבכות בלי קשר, כביכול. בראיון עם המפקדת בקשתי קב"ן, והיא אמרה שכולם תמיד בשבילי והיא חוזרת על זה כל הזמן ושזאת זכותי המלאה לראות אותו אבל אני חייבת לדעת בודאות שנאי אראה קב"ן בקרוב ושהיא לא סתם משכנעת אותי לנסות להסתגל למשהו שאני לא מסוגלת.
בשישי שחררו אותנו הביתה, ואני לא מסוגלת לתפקד מרוב בכי, מגרנות וחוסר שינה. אני לא מסוגלת לדבר עם ההורים שלי או כל אחד אחר, אני עצבנית וכל דבר קטן גורם לי לבכות, במיודח המחשבה של החזרה לגהנום הזה. היתה לי שיחה עם המפקדת והיא נסתה לשכנע אותי שממש חשוב שאני אגיע ביום ראשון בשביל לפתץוח את כל התהליכים עם הקב"ן, אבל אני מפחדת שהיא סתם מורחת אותי כמו שהיא עשתה עד עכשיו, ואני לא מסוגלת לחזור לשם אם לא יתנו לי קב"ן עוד באותו היום.
מאז הצו הראשון התלבטתי נורא לגבי הגיוס, כי מצד אחד זה פשוט לא נעים לקלב אישית את העובדה השאני לא מסוגלת לעושת משהו שכל אחד אחר עובר, ידעתי שיהיה לי קשה כל כך, בקושי שרדתי את התיכון. קשה לי להמצא במסגרת כזאת, אני מרגישה שהכל לוחץ עלי. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואיך אני אחזור לבסיס ביום ראשון. אני כבר לא יודעת איך זה אפשרי בכלל לבכות כל כך הרבה, כל הגוף שלי כבר חסר תחושה מכל המצב הזה, בחיים לא סבלתי כל כך. אני לא מסוגלת להמצא שם.
מה עלי לעשות? חשבתי ללכת עם אמא שלי לקצין העיר במקום לבסיס ביום ראשון, אבל האם נפקדות לא תהפוך את העניין למסובך יותר?
ומה הסיכוי שישחררו אותי אחרי יום וחצי בצבא?
אני לא אשרוד שם עוד יום אחד, אני מודעת לכל דקה שאני נמצאת שם וסובלת ממנה באופן הכי נורא שיש, ומונחים כו שבועות או חודשים נשמעים לי לא הגיוניים.
בבקשה תעזרו לי.אל תחזרי לבסיס. בטירונות לא תקבלי כלום חוץ מהבטחות שווא, לא שווה שתסבלי ככה בגלל מפקדת מטומטמת שלא מבינה מהחיים שלה.
ומצד שני נפקדות סתם תדפוק אותה. כדי לראות קבן ולהשתחרר בסופו של דבר היא כן תהיה חייבת להגיע לבסיס.
לכי לבסיס ואל תתפקדי תשבי בחדר עד שיהיה לך תור לקבן.חברלאן נעלמו כל התגובות שאחרי?
חברכתגובה לזאת שנמחקה..
quote :איזה עצות מפגרות נתנו לך פה… לא יאומן פשוט. MSMS תוציא את הראש מהתחת שלך … עלק תדרשי מהמפקדת למה מי שם עליה בטירונות בכלל? היא במצב של לדרוש משהו מהמכית המושתנת שלה? ועוד שמו אותך עלק מנהל למרות שהידע שלך שווה לתחת.
על השאר אין לי בכלל מה להגיד … עדיף פשוט שתשתקו אם אין לכם משהו מועיל להגיד.
הרמה של האנשים פה היא על הפנים לאחרונה.עכשיו תראי, נפקדות לשם נפקדות לא תעזור לך.
אבל אם תלכי לבית חולים, למיון ביום ראשון עם אמא (או לבד), ותבקשי ותראי שם פסיכיאטר שיתן לך חוות דעת + גימל לאותו היום,כשהמפקדת שלך תצלצל תגידי לה שאת לא יכולה יותר ושאת אצל פסיכיאטר, ומעבר לזה אל תפרטי שום דבר כי זה לא עניינה המזויין כי היא סתם פוסטמה בת 18 וחצי.
את מפרטת מהיום רק לקבן\פסיכיאטר. לא למפקדים. רק לרופא\קבן\פסיכיאטר. לא לאף אחד אחר.
כשאת מדברת עם מפקדים ולא עם אנשי מקצוע הם יתנו לך משפט כמו "לכולם קשה" או "בשבוע הבא יהיה יותר קל" ובזה מבחינתם הם פתרו לך את הבעיה.
את קולטת? זה מה שנקרא "טיפול מפקדים". המשפט המחורבן שהם אמרו לך. וכמובן מכיוון שהם "פתרו לך את הבעיה" אז אין טעם להפנות אותך לקבן כמובן… הרי אין בעיה.
הבנת?עם חוות הדעת תבואי לטירונות ביום שני, תמצאי את המפקדים (עדיף מ"מ או מ"פ מאשר המכית המפגרת שמשחקת איתך משחקי כוח ומנסה להראות לך שהזין שלה יותר גדול) ואת אומרת שאת חייבת קבן. אם ינסו למרוח אותך תלכי למרפאה ותנסי להיכנס לרופא+דמעות+תיתני לו את חוות הדעת ותגידי שאת לא יכולה לחכות יותר.
אם גם זה לא יעזור, אחרי שחיכית שם שעה שעתיים, (תגידי כמובן למפקדים שלך שאת לא מסוגלת ואת אצל הרופא ואת חייבת קבן, שידעו איפה את ושזה דחוף)
תצלצלי לקצין העיר ותבכי להם שאת נמצאת במרפאה X ואף אחד לא עוזר ותגידי להם שאת לא יכולה יותר וחייבת קבן…
הם יכולים לצלצל לבסיס ולהגיע למב"ס שלאחריו העניין כנראה יתחיל לזוז.אם באותו יום את לא מקבלת גימלים מהרופא, או לראות קבן באותו היום-ואת מרגישה שאת לא יכולה להישאר שם אפשר לקחת רגליים הביתה ולמחרת ביחד עם חוות הדעת להתייצב בברהן תל השומר מוקדם בבוקר ולהיכנס לתור לקבנים.
אחרי זה תחזרי ותעדכני.
מי שלא יכול לעשות משהו לא יכול לעשות אותו. מי שאומר שהוא לא יכול ועושה אז הוא יכול.
היום על הבוקר נסעתי למיון עם אמא, בדק אותי פסיכיאטר ואחרי זה עוד רופאה, הביאו לי כדור הרגעה ואינפוזיה, ובחוות דעת הוא רשם שיש לי התקפי פאניקה ואגורופוביה, הפניה דחופה לפסיכי צבאי ו3 גימלים.
איך מפה אני לוקחת תור לפסיכיאטר הזה? אני צריכה לנסוע למרפאה בבסיס?
איך אני עושה את זה ככה שאני אקבל פסיכיאטר במהלך הגימלים ולא אחרי?חברquote אורח:כתגובה לזאת שנמחקה..quote :איזה עצות מפגרות נתנו לך פה… לא יאומן פשוט. MSMS תוציא את הראש מהתחת שלך … עלק תדרשי מהמפקדת למה מי שם עליה בטירונות בכלל? היא במצב של לדרוש משהו מהמכית המושתנת שלה? ועוד שמו אותך עלק מנהל למרות שהידע שלך שווה לתחת.
על השאר אין לי בכלל מה להגיד … עדיף פשוט שתשתקו אם אין לכם משהו מועיל להגיד.
הרמה של האנשים פה היא על הפנים לאחרונה.עכשיו תראי, נפקדות לשם נפקדות לא תעזור לך.
אבל אם תלכי לבית חולים, למיון ביום ראשון עם אמא (או לבד), ותבקשי ותראי שם פסיכיאטר שיתן לך חוות דעת + גימל לאותו היום,כשהמפקדת שלך תצלצל תגידי לה שאת לא יכולה יותר ושאת אצל פסיכיאטר, ומעבר לזה אל תפרטי שום דבר כי זה לא עניינה המזויין כי היא סתם פוסטמה בת 18 וחצי.
את מפרטת מהיום רק לקבן\פסיכיאטר. לא למפקדים. רק לרופא\קבן\פסיכיאטר. לא לאף אחד אחר.
כשאת מדברת עם מפקדים ולא עם אנשי מקצוע הם יתנו לך משפט כמו "לכולם קשה" או "בשבוע הבא יהיה יותר קל" ובזה מבחינתם הם פתרו לך את הבעיה.
את קולטת? זה מה שנקרא "טיפול מפקדים". המשפט המחורבן שהם אמרו לך. וכמובן מכיוון שהם "פתרו לך את הבעיה" אז אין טעם להפנות אותך לקבן כמובן… הרי אין בעיה.
הבנת?עם חוות הדעת תבואי לטירונות ביום שני, תמצאי את המפקדים (עדיף מ"מ או מ"פ מאשר המכית המפגרת שמשחקת איתך משחקי כוח ומנסה להראות לך שהזין שלה יותר גדול) ואת אומרת שאת חייבת קבן. אם ינסו למרוח אותך תלכי למרפאה ותנסי להיכנס לרופא+דמעות+תיתני לו את חוות הדעת ותגידי שאת לא יכולה לחכות יותר.
אם גם זה לא יעזור, אחרי שחיכית שם שעה שעתיים, (תגידי כמובן למפקדים שלך שאת לא מסוגלת ואת אצל הרופא ואת חייבת קבן, שידעו איפה את ושזה דחוף)
תצלצלי לקצין העיר ותבכי להם שאת נמצאת במרפאה X ואף אחד לא עוזר ותגידי להם שאת לא יכולה יותר וחייבת קבן…
הם יכולים לצלצל לבסיס ולהגיע למב"ס שלאחריו העניין כנראה יתחיל לזוז.אם באותו יום את לא מקבלת גימלים מהרופא, או לראות קבן באותו היום-ואת מרגישה שאת לא יכולה להישאר שם אפשר לקחת רגליים הביתה ולמחרת ביחד עם חוות הדעת להתייצב בברהן תל השומר מוקדם בבוקר ולהיכנס לתור לקבנים.
אחרי זה תחזרי ותעדכני.
מי שלא יכול לעשות משהו לא יכול לעשות אותו. מי שאומר שהוא לא יכול ועושה אז הוא יכול.
היום על הבוקר נסעתי למיון עם אמא, בדק אותי פסיכיאטר ואחרי זה עוד רופאה, הביאו לי כדור הרגעה ואינפוזיה, ובחוות דעת הוא רשם שיש לי התקפי פאניקה ואגורופוביה, הפניה דחופה לפסיכי צבאי ו3 גימלים.
איך מפה אני לוקחת תור לפסיכיאטר הזה? אני צריכה לנסוע למרפאה בבסיס?
איך אני עושה את זה ככה שאני אקבל פסיכיאטר במהלך הגימלים ולא אחרי?את יכולה ללכת מחר מוקדם בבוקר (שעה 7:45 בערך שתהיי בין הראשונים שם) לברהן תל השומר, ולהיכנס לתור לראות קבן\פסיכיאטר שם.
אולי ינסו לשקר לך ולהגיד שאי אפשר, אבל אם תשבי שם ותיראי עצובה רוב הסיכויים שיקבל אותך קבן או פסיכיאטר.
+ אם לא מקבלים אותך תוך שעתיים שלוש את יכולה לצלצל לקצין העיר ולהגיד שהיית לפני יום אצל פסיכיאטר במיון שהפנה אותך לפסיכיאטר צבאי בדחיפות, ואת יושבת בברהן תל השומר ולא מוכנים לראות אותך + שאמא תצלצל בכעס עם אותו הסיפור על הבת שלה.במידה וזה לא יעזור, כשתגיעי לבסיס הטירונות את צריכה ישר למצוא את המפקדים (עדיף מעל למכית המושתנת כמובן) ולהגיד שיש לך הפניה דחופה לקבן מפסיכיאטר אזרחי. אם יגידו לך לחכות אז אין בעיה, אבל לא לחכות באוהל כאילו שהכל סבבה הרחק מהעין של כולם, או ללכת לאכול עם כולם, או לעשות את מה שכולם עושים.
אם לחכות אז רק איפה שהרופא נמצא, במרפאה. וכמובן שבמרפאה אותו הסיפור עם קצין העיר אם לא תקבלי אחרי כמה שעות, ובמקרה הכי גרוע לכי הביתה פשוט ותעדכני פה.
אם יתאפשר לך במרפאה כבר, תבקשי טופס 17 (אני לא בטוח 100% אבל נראה לי שזה מספר הטופס הזה) ותשתדלי שהרופא יחתום לך (זה טופס שאם הצבא חותם את פטורה מלשלם על המיון 600 שקלים, את צריכה לפקסס אותו חתום למיון אם אני לא טועה ולוודא שהם קיבלו והחשבון מסודר).יש גם ימים שיש קבנים בחר"פ צריפין במרכז, אבל את זה נשאיר לאחר כך כי רוב הסיכויים שכבר יטפלו במקרה שלך בברהן וזה לא יגיע עד לזה.
חברטוב המפקדת עדכנה אותי שאני אראה קבנ"ית ביום חמישי, ושאני לא אצטרף לו"ז אלא אבוא רק בשיבל לראות אותה.
יש לי גימלים לשלושה ימים, ואני מניחה שזה נחשב להיום, מחר, ושלישי, לא? ואין שום סיכוי שאני מגיע ביום רביעי לבסיס.
עדיף לי כבר לחכות לקבנית של הבסיס או לעשות מה שהצעתם, והאם העובדה שאני אראה קבנית תהפוך את יום רביעי לפחות משמעותי בכל הקטע הזה?
אני מצטעתרת שאני מציפה בשאלות אבל אני מרגישה ממש חסרת אונים פה.חבראוקיי רביעי נחשב לי בסוף גם כגימל מסתבר..
חברquote אורח:טוב המפקדת עדכנה אותי שאני אראה קבנ"ית ביום חמישי, ושאני לא אצטרף לו"ז אלא אבוא רק בשיבל לראות אותה.
יש לי גימלים לשלושה ימים, ואני מניחה שזה נחשב להיום, מחר, ושלישי, לא? ואין שום סיכוי שאני מגיע ביום רביעי לבסיס.
עדיף לי כבר לחכות לקבנית של הבסיס או לעשות מה שהצעתם, והאם העובדה שאני אראה קבנית תהפוך את יום רביעי לפחות משמעותי בכל הקטע הזה?
אני מצטעתרת שאני מציפה בשאלות אבל אני מרגישה ממש חסרת אונים פה.תגיעי ביום שבו יש לך קבנית בבסיס, מן הסתם.
Jack_Flash
חבראגורפוביה?! פייי
היית רצינית אצלו או שיחקת את עצמך?
חזק ביותר, זה מאוד יעזור לך להשתחרר.
חברבעקרון בתחומי צה"ל זה בהחלט רציני ביותר, כל הסביבה הזאת לוחצת עלי ואני לא מסוגלת להתמודד עם זה בשום אופן.
עכשיו אני ממש מפחדת כי גיליתי שבחו"ד של הרופא מהמיון למרות כל התסמינים והאבחנה רשום מסוגלת להיות בצבא.. מהז ה לעזאזל אומר? זה לא יקשה עלי?
אני לא מסוגלת לחשוב על כל המצב הזה…חברquote אורח:בעקרון בתחומי צה"ל זה בהחלט רציני ביותר, כל הסביבה הזאת לוחצת עלי ואני לא מסוגלת להתמודד עם זה בשום אופן.
עכשיו אני ממש מפחדת כי גיליתי שבחו"ד של הרופא מהמיון למרות כל התסמינים והאבחנה רשום מסוגלת להיות בצבא.. מהז ה לעזאזל אומר? זה לא יקשה עלי?
אני לא מסוגלת לחשוב על כל המצב הזה…אל תקפצי מעל הפופיק. אחרי הקבן תראי מה קורה ומה תקבלי.
חברמה אם הוא לא ישחרר אותי? נראה לי החוות דעת הזאת רק החמירה את המצב שלי.. אני כבר לא חושבת שנשאר לי על מי לסמוך, אם אפילו פסיכיאטרים לא מבינים מה עובר עלי.. אחרי שפענחתי את החוות דעת הזאת הבנתי שהוא רשם דברים לא קשורים לגמרי, שרק מכניסים אותי לבור הזה עוד יותר עמוק, אני לא רוצה שינסו להתאים אותי לכלא הזה, אני לא יכולה לחשוב על להיות שם יותר, אפילו בבית אני לא יכולה להרגע. מה נשאר לי לעשות עד לקב"ן..? אני כבר לא מסוגלת לחשוב על זה.
חבראין לך מה לעשות עד שתיראי קב"ן, רק לחכות לפגישה. לפני הפגישה קשה להעריך את הסיכויים שלך להשתחרר.
תסבירי לקב"ן בדיוק מה עובר עלייך, בדיוק כמו שהסברת לנו. יהיה בסדר.
חברהחוות דעת לא יכולה להרוס לי את התהליך? מצד אחד רשום שאני סובלת מהפרעות פאניקה ואגורפוביה, מצד שני שיפוט תקין, שוללת מחשבות אובדניות ומסוגלת להיות בצבא (אלה הדברים העיקריים שמפחדים אותי ממה שרשום שם)
זה למרות שהוא אסר על אמא שלי להשאיר אותי לבד אחריח שהיא אמרה שהיא מפחדת שאני אעשה עם עצמי משהו, ואני רק בכיתי לא באמת שללתי משהו, בקושי הייתי במצב של לדבר באותו הרגע בכלל.
החו"ד הזאת היא משהו ברור מאליו מבחינמת הקב"ן או שיש לי מה לומר נגד זה בפגישה? אני לא מפסיקה לבכות אפילו בגימלים.. זה ממש מפחיד אותי שיקחו אותי שם כברור מאליו ולא ישיחררו אותי אני לא מסוגלת לקבל את האפשרות הזאת. -
מאתתגובות