היי.

לפני הגיוס היה לי פרופיל 21 אך החלטתי להתגייס בסופו של דבר (למרות שהגיוס הוא באיחור של שנה) כי לא רציתי לפסול מראש מבלי לנסות.
אני בצבא כבר שנה והכל כמובן חרא, אך נושא אחד שהוא מאוד מאוד בעייתי מבחינתי הוא שינה בבסיס. התגייסתי עם פרופיל 45 נפשי עקב חרדות חברתיות, אך ברוב טיפשותי, בעודי מפנטז על תפקיד טוב (למרות שלא היה לי סיכוי לקבל כזה אף פעם, רק לקח לי זמן להבין את זה), התחלתי תהליך של העלאת פרופיל והעלו לי ל-64. מרגע שהעלו לי את הפרופיל נשבר הזין כבר לשחק שהכל טוב לי כדי לעלות את הפרופיל ובעצם דיי נשברתי. מה שיצא מזה זה שהעבירו אותי תפקיד וכבר חצי שנה אני על תקן עציץ. בא ב-7:30 בבוקר והולך ב-5, מבלי לעשות כמעט כלום.

הבעיה העיקרית שלי היא השמירות. יש לי בממוצע 4 ימים בחודש שבהם צריך לבצע תורנות שמירה ולישון בבסיס. אחרי 2-3 שמירות שעשיתי, ראיתי שיותר מדיי קשה לי בזמן השמירות, ויותר מזה – עצם העובדה שאני יודע שיש לי שמירה מכניסה אותי לדיכאון. ניסיתי בהתחלה לקבל עזרה דרך הקפ"סיות בבסיס, אך לצערי ללא הצלחה רבה. הן אמרו שהן יודעות שיש לי בעייה, והן בהחלט ממליצות על טיפול פסיכולוגי בשיתוף כדורים פסיכיאטריים(CIPRALEX), אך "לא יכולות" לעשות שום דבר נוסף בנידון.

בגלל שהבעייה שיש לי היא "מגוונת", משמע שיש לה סימפטומיים נפשיים וגם גופניים, ראיתי נוירולוג בחר"פ שנתן לי המלצה ללינת בית והגעה מאוחרת. לצערי, ההמלצה לא עברה אישור קרפ"פ, כשהעזרה היחידה שהצבא מוכן לספק היא שוב רק מתן כדורים פסיכיאטריים.

אמרתי גם לקפ"סיות וגם לנוירולוגים שמבחינתי כדורים פסיכאטריים לא באים בחשבון. הייתי בהפניות בחר"פ בצריפין, בחיפה ובבאר שבע, ובכולם קיבלתי את אותם התשובות, שקודם אתחיל עם הכדורים ומשם נפעל. רק בדיעבד הבנתי שהקרפ"פ רשמה לי במכתב "Administrative Purpose Encounter", משמעו "מחפש הקלות" בשפה רפואית.

אני יודע שהדבר הראשון שעובר לכם בראש הוא "נו, מה הבעיה, תגיד שאתה לוקח את הכדורים!". אבל זה לא כזה פשוט. אני בן אדם שנוטה לחייך במצבי מבוכה, ושחקן דיי גרוע. אבל כשאני אומר שחקן גרוע, אני לא מתכוון לזה שהמצב מפוברק. אני מתכוון לזה שאני כל הזמן חושב על מה להגיד ואיך להגיד כדי שהקפ"סית לא תנפנף אותי, שהכל יוצא לי הפוך.

בנוסף, לפי מה שיצא לי לראות בצבא עד עכשיו, הצבא מעדיף לשחרר חייל מאשר לתת פטור תורנויות. לכן החלטתי לנסות להשיג פטור בדרכים עקיפות. הדרך הראשונה הייתה דרך תפקידים שיש בהם פטור תפקיד – רל"ש, שקמיסט (דפ"ר 80 ומנסה להיות שקמיסט, מי היה מאמין). בגלל שהמפקדת גף הקודמת שלי היא המגכ"א, היא לא הסכימה להעביר אותי לשום מקום בגלל הבעיות שלי. התפקיד היחידי שהיה פנוי הוא עובד רס"ר. תודה אבל לא תודה.

עכשיו הגעתי למבוי סתום. יש לי שמירה בעוד כשלושה שבועות, ואני פשוט לא יכול לבצע אותה. אני לא יכול להמשיך עם שגרת הדיכאון הזאת. היום יום בצבא מספיק מסריח ומדכא גם כשאני חוזר כל יום הבייתה. לישון בבסיס זה כבר יותר מדיי בשבילי. אמרתי את זה למפקד שלי, שאמר מצידו שבלי פטור רפואי הוא לא יכול לעשות כלום ואמר שאם אני לא יעלה אני כנראה אקבל תלונה. עוד לא הייתה שיחה עם המפקד גף ואולי מפקד היחידה, אבל אני מניח שאני אקבל מהם תשובות דומות. תלונה משמעותה ריתוק, אולי כלא. שתי האפשרויות גרועות מבחינתי, ואני לא יודע מה לעשות. יש לי תחושה שאם אני אגיד שאני לוקח כדורים, אני פשוט אכניס את עצמי ליותר פינות – או שיגלו שאני מפברק, או שינסו למתוח אותי עם שינוי מינונים או כדורים, אלוהים יודע מה, אבל פטור אני לא אקבל.

אני לא רוצה לצאת מהצבא כי אני מפחד להיות מתוייג לקבוצת המיעוט עם המוניטין הלא פופולארי, אבל אם אני צריך לבחור בין לשרת עם שמירות לבין לצאת אני בוחר בלצאת בלי לחשוב פעמיים.

help me.