אשמח מאד אם תעזרו לי, הנה הסיפור שלי =[… סיפור לא קל עם ניסיון התאבדות ואני עדיין ממתין לפגישה עם הפסיכיאטר… לא יכול לחזור לבסיס בשום פנים באופן… אנא עזרו לי להבין מה יקרה איתי אני מתחנן!

יום שלישי – 10.8.10 – התגייסתי למשטרה צבאית לתפקיד המאבחן הבטחוני… מיד הגעתי ליחידת הסרבנים.
יום חמישי – 12.8.10 – לאחר יומיים קשים בתרום-מעצר הבטיחו לי שאני לא אהיה מאבחן בטחוני, בערב הגעתי לבסיס משטרה צבאית.
12.8.10-23.8.10 – סבלתי מאד, בקושי אכלתי, לא ישנתי, בכיתי הרבה בלילות – בקיצור גיליתי שהמקום הזה לא מתאים לי. גם הפגישה עם הקבנית לא עזרה.

יום שלישי – 24.8.10 – בלילה שבין שלישי לרביעי החלטתי לשים קץ לחיי, בשעה 3 בלילה לקחתי את הרצועה של הנשק ואת החגורה, קשרתי בינהן והתחלתי לקשור את הרצועה שנוצרה לצינור של המקלחת עד ששמעתי צעדים של מפקדת שהגיעה אליי בבכי וביקשה ממני להפסיק(מישהו ראה והלשין למפקדים).

יום רביעי- 25.8.10 – אחרי לילה ארוך של שיחות עם כל הסגל של הבסיס, הגעתי לקבנית, היא סיפרה לאבי על המקרה והביאה לי 6 ימי ג' עד אשר אראה בפסיכיאטר. התאריך שנקבע לפסיכיאטר הוא ה-31.8.10

יום שלישי – 31.8.10 – הגעתי לפסיכיאטר, אך נוצר בלבול ביני לבין המפקדים וחיכיתי שם שעה ולא הגיע, בסוף הם סיפרו לי שהוא הגיע אחרי שהלכתי בדיוק. הם ביקשו ממני לחזור לבסיס אך בשום פנים ואופן לא יכולתי לראות את הבסיס, הבנתי שזה יוביל אותי לסוף שלי ואפילו אמא שלי בכתה להם והתקשרה אליהם והם הציעו לי ללכת לביקורופא ולקבל גימלים עד אשר אראה פסיכיאטר.

יום רביעי – 1.9.10 – הלכתי לביקורופא ומשם הפנו אותי לפסיכיאטר אזרחי באיכילוב, הוא נתן לי 5 ימי ג', רשם את כל מה שאמרתי על התיק הפסיכיאטרי.

יום ראשון – 5.9.10 – הגעתי שוב לפסיכיאטר שנקבע לי, חיכיתי שעתיים בתור, פתאום המ"מ מתקשר אליי ואומר לי שהוא מצטער וזה נדחה בשבוע בדיוק(ל-12.9.10), הוא אמר לי שהם יגידו לי מתי לחזור לבסיס, אך מאז הם לא התקשרו.

מקווה שקראתם הכל, מחר התור של הפסיכיאטר שלי מגיע… אני כבר כמעט שלושה שבועות לא בבסיס, הפסדתי שבוע וחצי מטירונות שנמשכה בסה"כ 3 וחצי שבועות, לא יריתי בנשק, לא עשיתי את כל המבחנים… אני ממש פוחד לחזור, זה עושה לי טראומות, אני לא חי שם פשוט, לא בא לי לראות את המקום הזה יותר אני ממש במצוקה נפשית.
מה לדעתכם הסיכוי שהפסיכיאטר ישחרר אותי? אני רוצה לדעת איפה אני עומד ומה הסיכוי, כי אני חי בסיוט פשוט, זה כמו אבן ענקית על הלב…

תודה רבה לכם.