הודעהעל ידי אורח » 14 יולי 2012 14:13
שלום איתי,
אני רואה שרוב הוויכוח פה נסוב על מה יוצא לבן אדם מללכת לצבא, מה אפשר לעשות במקום ואיך זה עוזר לחיים. כמובן שזה צד בעניין, אבל בעיני לא הצד המרכזי, אז אכתוב לך מה אני חושב.
הבעיה המרכזית בצבא בישראל מתחילה כבר בתיכון. אתה כותב שאתה בן 17, אבל מהבעת הדעה שלך לא נראה שהתיכון נתן לך כלים להבנת זכויות אדם ודמוקרטיה, שהן הבסיס לכל מדינה מתוקנת (לא צבא, צבא הוא לכל היותר נגזרת של מצב בטחוני מסוים, הוא בשום אופן לא חלק אינטגרלי מדמוקרטיה). זה עובד ככה: מדינה היא כורח, לא אידיאל. כל עוד תזכור את זה לכל מקום שאתה הולך אליו, תשובות אחרות לחיים יבואו מאליהן. שום אדם לא בוחר להוולד במדינה מסוימת. הוא לא בוחר להוולד בכלל. אתה מבלבל מי חייב למי פה. ההורים שלך חייבים לכלכל אותך, והמדינה שלך חייבת (דרך המיסים של ההורים שלך ושל האנשים הקשורים אליך) לתמוך בך מבחינה תשתיתית. גם אם אתה כולל בהגדרה של מדינה את החובה להגן עליך מפני אויבים, אין לזה שום השלכות על הצד ההפוך -- אתה לא חייב למדינה שלך כלום. המדינה נוצרה בשבילך ולא להפך, כל חשיבה אחרת היא מה שאנשים נוהגים לקרוא לו 'פשיזם'.
אם אתה מבין שהמדינה נוצרה בשבילך ולא אתה בשבילה, אז אתה גם יכול להבין שזכותך הבסיסית לא לשאת נשק או לתרום למאמץ מלחמתי בשם המדינה. יש הרבה אנשים שבאים בנקודה הזו ואומרים, 'ומה אם אתה לא רוצה לשלם מיסים? אין דבר כזה, יש חוק.' נכון, יש חוק גיוס בישראל, אבל חוק הוא לא דבר עליון בדמוקרטיה (בגלל זה יש בית משפט לפסול חוקים). באופן כללי, ממשלה, כנסת, בית משפט, כל הרשויות האלה הן לא ערך עליון בדמוקרטיה, הן ניסיון שונה מארץ לארץ ליישם ערכים דמוקרטים שכוללים בעיקרם זכויות אדם. דמוקרטיה איננה לבחור כל איקס שנים, להגיש בגץ, או אפילו להפגין. דמוקרטיה מתחילה בהכרה של כל אדם שלאחרים יש זכות לחיות, להביע את דעתם, לעשות את העולה על רוחם כל עוד הוא לא פוגע בזכות לחיים של אחרים, וכולי וכולי. נחזור למיסים. מיסים אמורים להיות הבסיס למה שכתבתי קודם, שהמדינה צריכה לתמוך בך מבחינה תשתיתית. בשביל להחזיק מנגנון כזה, כמובן שכסף הוא דבר נדרש -- ובכל מקרה רוב המיסוי בדמוקרטיה הוא מיסוי פסיבי שאי אפשר להתחמק ממנו, כלומר מס על מוצרים, מיסי עבודה שמנוכים אוטומטית מהמשכורת, כך שההשוואה עם שירות צבאי די תלושה.
המסר הבסיסי פה - לתינוק אין אויבים. כמו שאין לו דת, ואין לאף אחד זכות להחליט עבורו אם הוא יהודי או משתייך לכל דת אחרת, אין לאף אחד זכות להחליט עבורו מי האויבים שלו. בתקופת חיי בישראל (אני לא חי שם כיום), נחשפתי ליותר אלימות, גזענות וחושך מיהודים מעדות אחרות משלי מאשר מערבים (עם ערבים לא היו לי בכלל בעיות), למרות שהכרתי ערבים וגרתי גם לידם. כך שאם הייתי צריך באופן אובייקטיבי להתגייס לצבא מסוים להלחם באויבים שלי, הייתי חייב להצטרף לחמאס או משהו כזה, לפי הלוגיקה שמצדיקה קיום צבא. כמובן שכמו שלא הייתי מתגייס לצהל לא הייתי מתגייס לחמאס. מה שאני מנסה להגיד הוא שהאויבים שלי הם לא ערבים או יהודים, אלא אנשים ספציפים רעי-לב, שיש בכל ארץ ומקום. ותתפלא - גם לאנשים האלה, למרות מי שהם, יש זכות לחיות, להביע את דעתם וכולי. כי ערכים דמוקרטיים הם דבר אוניברסלי, ולא משהו שמתאים לימים יפים, או רק למי שמשחק לפי כללי המשחק. הייחוד בדמוקרטיה (ויש שטוענים החולשה שלה, אני רואה את זה כחוזק) הוא שהיא מקבלת גם אנשים לא דמוקרטים.
אפשר לכתוב עוד הרבה על הנושא הזה, אבל אני מקווה שהשלמתי לך קצת חורים מבית הספר. בהצלחה בעתיד.