מצוקה אמיתית- מה לעשות מכאן

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

bobla
הודעות: 21
הצטרף: 11 מרץ 2010 23:57
יצירת קשר:

מצוקה אמיתית- מה לעשות מכאן

הודעהעל ידי bobla » 12 מרץ 2010 12:15

שלום לכולם.. אני במצב ממש רע. ניתקתי קשר עם כל החברים שלי, אין לי כוח לשום דבר, אני בקושי ישן וגם כשאני נרדם אני מתעורר מוקדם או שלא ישן טוב. זה התחיל עוד מהטירונות ששם הייתה לי בעיה עם הנשק ונפגשתי עם קב"ן שיודע מה המצב שלי לגבי הנשק אך לא מוכן לתת לי פטור מנשק. הגעתי למצב שאמרתי לו שאני מעדיף לצאת מהצבא מאשר להיות שוב עם נשק. ואז כשהוא הבין שזה רציני הוא הפנה אותי למפקד היחידה שאולי ייתן לי פטור מנשק, אבל אז הבנתי שאני לא רוצה כבר פטור מנשק אפילו- אני פשוט לא מסוגל להמשיך להיות בצבא עם או בלי נשק. כל הזמן עולות לי מחשבות אובדניות ואפילו המשפחה שלי אומרת לי שמדי פעם אני זורק איזה משהו כמו- "כמה זמן אפשר להמשיך ככה" ואני בכלל לא שם לב לזה ומתחיל לפחד בעצמי שאני חושב על זה בלי לשים לב.
אני לא יודע מה לעשות. איך פתאום להסביר לקב"ן שזה לא רק הנשק (שזה כל מה שדיברנו עליו בפגישות) ושזה גם מצב רע אמיתי שאני כל הזמן בדאון וכל מה שתיארתי קודם? למרות שזה אמיתי, זה לא נראה אמין שפתאום כשאני מקבל את מה שרציתי אז פתאום זה גם משהו אחר. וכשאני אגיע לשיחה הזאת עם מפקד היחידה מה אני יכול להגיד לו? הרי הוא רואה מולו בחוות דעת שבעיית החייל זה הנשק, אז יכול להיות שהוא יחליט לתת לי פטור מהנשק, אז מה אני אמור לעשות? להגיד תודה אני לא רוצה שום פטור מנשק אני פשוט לא רוצה להיות כאן?
אני ממש אבוד
חופית
הודעות: 34
הצטרף: 26 ינואר 2010 22:23
יצירת קשר:

Re: מצוקה אמיתית- מה לעשות מכאן

הודעהעל ידי חופית » 12 מרץ 2010 14:58

בשביל להרגיע אותך קצת....
אני גם הייתי במצב ממש גרוע חמישה חודשים,כניראה דיכאון,לא יצאתי כל התקופה,לא היה יום אחד שלא בכיתי,זה ממש היה כל יום ובאמת שלא ידעתי מה לעשות הייתי אצל קבן,ביחידה שהייתה סגורה אחרי חודשיים אפילו פחות כבר הייתי בחוץ זה לא היה קל בגלל המצב שלי, אבל כשמסתכלים על זה במבט לאחור זה היה קל לצאת מהיחידה אבל נתקלתי בבעייה אחרת בסיפוח ליחידה כעיקרון יצאתי מהבסיס הסגור אבל רק עם קה"ס 42 שזה רק חמשושים קבועים שזה ממש לא נתן לי כלום,הייית במצוקה וכל מה שצברתי התפרץ וזה גרם לי בסוף להגיע ליחידה פתוחה בידיוק כמו שרציתי אבל גם כשהגעתי לשם,המצב שלי לא השתנה,זאת אומרת גם שנתנו לי את מה שרציתי כמו שאתה אומר על הנשק,גם לי זה לא הספיק לי,אבל המשכתי להילחם,וקיבלתי גם תפקיד עם שעות מאווד נוחות,וזה גם לא הספיק לי,ואני יכולה להגיד שהמטרה שלי הייתה רק להיות בבסיס פתוח,כרגע אני בתהליך יציאה על ידי ועדת אי התאמה כבר לא יודעת עם בא לי לצאת
אבל מה שיהיה יהיה,אני מעדיפה לצאת אבל כבר חודש שהמצב שלי הרבה יותר טוב והפסקת לבכות.
אז לסיכום ושתלמד,המצב שאתה נימצא בו יכול רק להשתפר והוא השתפר,הטיפ היחידי שאני יכולה לתת לך הוא שתילחם,תראה שקשה לך ותנסה מחוץ לצבא ועזוב הכל בצד,זה שווה בסוף.
אורח

Re: מצוקה אמיתית- מה לעשות מכאן

הודעהעל ידי אורח » 12 מרץ 2010 16:33

תודה על העידוד אבל בכל זאת, אם מישהו יכול להמליץ לי מה להגיד בשיחה עם המפקד לגבי המצב- האם ליידע אותו שזה לא רק הנשק ושלא מעניין אותי עכשיו פטור אלא אני פשוט לא יכול להמשיך ככה, או לקבל את הפטור ולסתום את הפה ואז לנסות שוב עם הקב"ן?
אני ממש לא יודע מה לעשות..
חופית
הודעות: 34
הצטרף: 26 ינואר 2010 22:23
יצירת קשר:

Re: מצוקה אמיתית- מה לעשות מכאן

הודעהעל ידי חופית » 12 מרץ 2010 18:21

אורח כתב:תודה על העידוד אבל בכל זאת, אם מישהו יכול להמליץ לי מה להגיד בשיחה עם המפקד לגבי המצב- האם ליידע אותו שזה לא רק הנשק ושלא מעניין אותי עכשיו פטור אלא אני פשוט לא יכול להמשיך ככה, או לקבל את הפטור ולסתום את הפה ואז לנסות שוב עם הקב"ן?
אני ממש לא יודע מה לעשות..

תדבר עם המפקד תסיבר לו מה אתה עובר,תנסה להגיד לו מה הדברים שמפריעים לך והוא בטוח ינסה לעזורא לך ויפנה אותך אלאה,לפני דעתי לקבן שוב,ולקבן תקצין קצת יותר ויש מצב גם שהבן עצמו יפנה אותך לועדת אי התאמה שזה כיוון טוב.
ובשיחה תדגיש שהפטור שיש לך כרגע לא עוזר לך כי אתה עדיין מרגיש אותו דבר. הם בטוח רואים את המצב רוח שלך,לכל בנאדם יש לב.המון בהצלחה.
דונגל
הודעות: 864
הצטרף: 26 נובמבר 2009 19:07
יצירת קשר:

Re: מצוקה אמיתית- מה לעשות מכאן

הודעהעל ידי דונגל » 12 מרץ 2010 23:41

אהלן

זה ברור שאתה במצוקה אמיתית. לא צריך להגיע למצב של מחשבות אובדניות כדי להבין את זה.

אני חושב שכדאי להתחיל מכמה שאלות בסיסיות:
1. מה בדיוק השירות שלך? לא צריך לאמר איפה, אבל מה בדיוק התנאים ואיזה חיל כדאי, כמה זמן אתה בצבא, דברים כאלה2
2. הורים, תומכים? יש חברים שבכלזאת אתה יכול להיעזר בהם?

לגבי "להסביר לקב"ן" - אתה פשוט צריך להציג את הכל כחלק מסיפור.
קב"ן או איש מקצוע אמור להבין שלא כל בן אדם ישר בא עם סיפור מפורט ושלם על מה מציק לו (למעשה, זה רוב הפעמים ככה).
זה גם עניין טבעי - אנשים מתחילים מצרות קטנות שמדרדרות. לא? תחשוב על זה בהגיון, ככה זה רוב הזמן. אתה מזניח בעיה מסויימת והיא מדרדרת

אתה צריך להסביר בצורה רגילה שאתה מרגיש יותר ויותר לחוץ, שהנשק הוא רק עניין אחד, ושאתה מרגיש אתה "מאבד את זה" (שזה מה שתיארת במלים שלך, בהודעה שלך). אתה יכול גם לאמר שבכלל, היית (ואתה עדיין) מבולבל מכל המצב הזה, שלא מוכר לך והנשק הוא אובייקט להתמקד בו.

חשוב שתדגיש את העניין של ההדרדרות, ושאתה מאבד את זה, מרגיש כלוא, חנוק, וכן הלאה. לא צריך להיות דרמה-קווין, אבל כנות אמיתית תעזור לך כאן - תתאר במלים קשות איך העולם שלך נסגר. זה לא אמור להוות בעיה, כיוון שזה מה שאתה מתאר גם כאן.
חשוב, לדעתי, שתתכונן לפרט יותר מהרגיל - דבר על העולם שלך, על אפרוריות, על מה איבדת ואיך אתה מרגיש וכן הלאה. אין מה להתבייש.
דבר בכנות.

כששואלים אותך על העתיד, לא להתחיל לספר סיפורים על איך אתה יכול להסתדר. ההיפך - אתה לא רואה עתיד. לא אישי, לא עם חברים, לא עם משפחה. כל מה שאתה רואה זה תהום. אפשר פחות קיצוני, גם. מה שחשוש זה לדבוק בקו הסיפור

ודבר אחרון - לא לדבר כאילו אתה קורא משייקספיר, אלא להיות קצת מבולבל, אפילו קצת לא להבין אותו, לדבר קצת מוזר כמו חזרה על אותו הדבר ברצף, דבר שכביכול מציק לך.
bobla
הודעות: 21
הצטרף: 11 מרץ 2010 23:57
יצירת קשר:

Re: מצוקה אמיתית- מה לעשות מכאן

הודעהעל ידי bobla » 15 מרץ 2010 01:56

תודה רבה דונגל..
לגבי השאלות- יש לי תנאים מצויינים שעות נוחות וכו' אבל זה רק עוד יותר מוכיח לי את זה שזה לא משנה לי אם אני נמצא הרבה או לא,אני לא יכול להיות שם.
יש תמיכה מההורים אבא כבר היה בפגישה עם הקב"ן, אותה פגישה שבה הקב"ן החליט לשלוח אותי לשיחה הזאת עם המפקד..
בינתיים הקדמתי את השיחה עם הקב"ן לפני שתהיה לי את השיחה הזאת עם המפקד כדי להבהיר לקב"ן שזה לא יעזור ושזה לא משנה אם המפקד באמת ייתן לי פטור מנשק, שאין טעם לחכות עד לשיחה הזאת איתו ושאני חייב לספר לו לפני כן את ההידרדרות שמעבר לנשק. נראה מה יהיה..
דונגל
הודעות: 864
הצטרף: 26 נובמבר 2009 19:07
יצירת קשר:

Re: מצוקה אמיתית- מה לעשות מכאן

הודעהעל ידי דונגל » 15 מרץ 2010 02:43

קודם כל, טוב שאתה פועל בשביל להקדים דברים.
שנית, תדע לך שהורים יכולים לעזור הרבה - להתקשר לקב"ן (כן, להתקשר אליו) או למפקד ולהגיד להם שאתה במצב רע. שהם לא יודעים מה קורה לך וכו' וכו'.

מה שחשוב שתבין שאין מה לאבד תקווה. זה יכול לקחת חודשיים, וזה יכול לקחת שבוע, אבל זה יגמר וזה עדיף בהרבה על להיות במערכת הזאת עוד שנתיים
bobla
הודעות: 21
הצטרף: 11 מרץ 2010 23:57
יצירת קשר:

Re: מצוקה אמיתית- מה לעשות מכאן

הודעהעל ידי bobla » 15 מרץ 2010 13:52

לא אני ממש לא רוצה שאחד ההורים שלי יתקשר לקב"ן או למפקד.. אולי עוד כמה זמן אם דברים אחרים לא יזוזו, בינתיים לא..
תודה דונגל
bobla
הודעות: 21
הצטרף: 11 מרץ 2010 23:57
יצירת קשר:

Re: מצוקה אמיתית- מה לעשות מכאן

הודעהעל ידי bobla » 19 מרץ 2010 21:31

עידכון חדש..
הייתה לי השיחה עם מפקד היחידה..הוא לא הבין למה הקב"ן לא ממליץ לשחרר אותי ובסוף השיחה אמר שהוא ימליץ לשחרר אותי.
הקב"ן קרא את החוות דעת שלו ואמר לי שבגלל שהוא המליץ לשחרר אותי, להגיע עוד מספר ימים לבדיקה פסיכיאטרית. הקב"ן נתן לי את החוות דעת שלו (=של הקב"ן) מודפסת כדי להביא את זה איתי, מוזר, חשבתי שזה מידע חסוי.
ושם כתוב הדבר הנורא מכל: הוא בכלל איבחן אותי בתור קשיי הסתגלות שבאו לידי ביטוי בנשיאת נשק, ולא בדיכאון קליני. רשום שם שכן קיימת מצוקה נפשית, אך בינונית.
בכל מקרה, אין לי תחושה טובה!!! מה הסיכוי שפסיכיאטר באמת ישחרר אותי על קשיי הסתגלות? הוא הרי מבין רק כשזה קשור לקטע נפשי לא? בכלל מה הקשר לפסיכיאטר אם מדובר בקשיי הסתגלות ולא קושי נפשי? (מבחינתם)
ומישהו יודע כמה שווה ההמלצה של מפקד היחידה?
אני לחוץ בטירוף
אגב מה זה הבדיקה הזאת? סורי על כל השאלות
תודההה
אורח

Re: מצוקה אמיתית- מה לעשות מכאן

הודעהעל ידי אורח » 20 מרץ 2010 11:07

בבקשהההההההה עזרה!!!!
מישהו???
צביקה
הודעות: 83
הצטרף: 22 פברואר 2010 10:13
יצירת קשר:

Re: מצוקה אמיתית- מה לעשות מכאן

הודעהעל ידי צביקה » 22 מרץ 2010 21:53

לפי מה שאני מבין זה הולך בכיוון טוב, אם הגעת לפסיכיאטר.. גם בתור התחלה מצוקה נפשית בינונית זה טוב ואגב, כן משחררים על קשיי הסתגלות בדרגה מסויימת..

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 8 אורחים