הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

מידע לגבי תהליכי קבלת פטור משירות צבאי

המנהלים: newprofile, MSMS

סמל אישי של המשתמש
newprofile
Admin
הודעות: 19
הצטרף: 14 פברואר 2009 15:05
יצירת קשר:

הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי newprofile » 24 מרץ 2010 15:08

מטרת השרשור הזה הוא לכתוב ולספר את סיפורך האישי - אם בצבא, על מה שעברת ואיך, ואם באזרחות ובחיים שאחרי הצבא או פרופיל 21.
הדיון הזה גם נועד לסייע לכל מי שנמצא בקושי לגבי הסוגייה של חיים אזרחיים עם פרופיל 21.

קווים מנחים - תיאור השירות ומשכו (אם היה), לפני כמה זמן התרחש השחרור איך התחושות הכלליות היו אז, ואיך הן היום.

כמובן, ניתן לכתוב בעילום שם.

שימו לב: תגובות בשרשור שהן לא רלוונטיות ולא מתארות את סיפורכם האישי ימחקו.
כמו כן, השרשור הזה הוא לא שרשור לדיונים ולכן אין להגיב על סיפורים של אנשים. מטרת השרשור היא לקבץ את סיפוריהם האישיים של אנשים
לשאלות ולעזרה אישית, מוזמנות ומוזמנים לפנות לרשת הליווי של פרופיל חדש כאן:

במייל -info@newprofile.org
או
באסאמאסים/וואטסאפ למספר הבא - 050-2905588
המשוגע
הודעות: 109
הצטרף: 25 פברואר 2010 22:43
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי המשוגע » 25 מרץ 2010 17:45

למה שאתה לא תתחיל אדון מנהל?

אני מלש"ב לפני צבא מזל שהתעוררתי בזמן בהתחלה אחרי הצו ראשון שלחו לי קבן ואז שלחו לי פסיכיאטר שהוריד לי לפרופיל 64 כי לא ידעתי איך להתנהג וזה היה לפני שהכרתי את הפורום הזה.
לאחר מכן עברו חודשיים למדתי פה בפורום המון קראתי את טרגט ואז הלכתי לפסיכיאטר הוצאתי חו"ד שאומרת שאני חייב לראות גורמי קבן צהליים ועבר חודש מאז הפקס כרגע זה בסיכום ללא נוכחות אני מקווה שיצא לי מזה קבן

ההרגשות שהיו אז לגבי צבא - חרא
ההרגשות שלי היום לגבי הצבא - חרא
:D
אנונימי

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אנונימי » 27 מרץ 2010 07:27

לא נראה לי הסיפור שלי יתרום למישהו, אבל משעמם לי ובא לי לכתוב.

אז בצו ראשון עוד רציתי קרבי אפילו, בראיון אישי זה מה שאמרתי, המראיינת שמה לב למשהו כנראה ושלחו אותי לקבנית שם,
וביום שהגעתי לקבנית במקרה התחיל לי גם חום גבוה בנסיעה לשם.
בקצרה הפרופיל שלי ירד ל64 על נפשי, נורא התבאסתי בהתחלה אבל כמעט לכל אחד יש תקופה בצעירותו שהוא מורעל, זה עבר לי (בלשון המעטה).
דחיתי את הצבא לחצי שנה אחרי שיהיה לי זמן לעבוד ולנסוע אולי לחו"ל, מה שבפועל לא הכי יצא אבל בתקופה הזאתי החלטתי שצבא אני לא רוצה.
שהגעתי לצבא כבר הייתי מוכן, בתור אדם שיש לו היסטוריה לא היה לי קשה להיכנס לדמות דיכאונית, ידעתי בדיוק מה ואיך לעשות והייתי עקשן.
אפילו נתתי בתא מעצר אגרוף בקיר כדי שיראו שאני פוגע בעצמי, יצאתי מהצבא לאחר 4 יום.
מבחינה חברתית, החברים שלי קיבלו את זה יפה מאוד, ושני חברים שלי אחריי גם יצאו מהצבא, אם זה בהשפעתי או לא אינני יודע.
בחצי שנה הזאתי נרשמתי לקורס פסיכומטרי, עבדתי קצת, והתחלתי להירשם לשירות לאומי.
לא באמת רציתי שירות לאומי, אבל זה היה מעין פשרה עם ההורים, ואני כל-כך תלוי בהורים שלי (אם אני רוצה תמיכה כספית בלימודים וכ'ו), שויתרתי
גם בשביל לא לריב איתם.
חצי שנה מאז שהתחלתי שירות לאומי, ניסיתי להתאבד על ידי קפיצה מבניין, אושפזתי במצב קשה בבית חולים רמב"ם, עברו שישה חודשים מאז שברובן הייתי מאושפז.
אז מי שמפריע העניין של החיים עם פרופיל 21, שזה בעצם המהות של הדיון הזה אני מניח, אין לו מה לדאוג.
עבדתי, ואני מכיר כאלה שעבדו גם, לא מכיר בעלי פרופיל 21 שהם מובטלים.
ותחשבו בהגיון, למה שהמדינה תצא נגד אנשים כמוני? הרי ברור שהפרופיל הנפשי שלי מוצדק, למה שלא יתנו לי לעבוד?
מה שכן יהיה לי קשיים להשיג נשק, מה שיפריע לי אם ארצה לנסות להתאבד שוב.
סך הכל אני מאוד שמח שבחרתי לא לעשות צבא.
dar dahan
הודעות: 7
הצטרף: 17 נובמבר 2009 20:39
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי dar dahan » 27 מרץ 2010 20:45

אישית יש לי בעיה מסוימת שבגללה אני מעידף לא לעשות צבא (אני מעדיף שלא לפרט) ואני אמרתי לקב"נית והצבא נתן לי פטור.
בגלל הסיבה הזאת ניסיתי להתאבד.

ובלי שום קשר אני מאוד נגד צבאות באשר הם.
לדעתי בלי לאומיות בלי דת ובלי צבא העולם היה יכול להיות הרבה יותר יפה וטוב 8-)

לאחרונה חשבתי שוב לחזור בי ולשרת בצה"ל אבל נראה לי שאני בכל זאת ימשיך בכיוון של שירות לאומי ואתנדב בארגון לשמירה על הסביבה :)
Spor
הודעות: 1633
הצטרף: 05 ינואר 2010 18:38
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי Spor » 28 מרץ 2010 19:49

רבים כבר מכירים אותו, אבל ניחא -
התגייסתי בפב' 09. מיועד מראש לחיל חימוש.
פרופיל 64 ובן יחיד. קרבי, או אפילו תומך לחימה בגדוד, סגורים בפניי.
טירונות וקורס בבה"ד 20. שלוש חודש במצטבר.
במאי 09 הגעתי לסדיר, בבסיס שהוא מילולית בית זונות. בלי תקן לרס"ר.
ניגשתי 5 פעמים לקב"נ. הפעם הראשונה עוד בזמן הקורס, כדי להוריד פרופיל ל-45. לא הצליח.
בפעם השנייה בסדיר, בשביל פתור שמירות. נכשל גם כן.
כבר אז אמרתי לה שאני בספק שאני אעשה שלוש שנים, אבל כרגע, אני לא רוצה לצאת.
בסוף דצמבר, לקראת 2010, ביקשתי שוב קב"נ במטרה לצאת. הגעתי לאותה הבחורה שהייתי אצלה מקודם.
אמרתי לה שהנה, הקש נשבר, ואני רוצה לצאת.
אחרי הפגישה הזאת יצאתי לגימלים, על כוויה כימית שעשיתי לעצמי ברגל.
סיפרתי לקב"נית שעשיתי את זה בעצמי, כדי להיות בגימלים. אמרתי לה שטוב לי בגימלים יותר
מאשר בבסיס, ואני מוכן לעשות את זה שוב.
היא נתנה לי הפנייה לפסיכיאטר, שאפילו לא שאל אותי שאלות. רק עימת פרטים,
ואמר לי שזהו, הרומן שלי עם צה"ל הסתיים. כל התהליך לקח לי חודש, פחות או יותר.
ינואר 10, אחרי 11 חודשי שירות, הייתי בחוץ.
"הרוח הפיאודלית, של מי המדינה? של אנשי הכסף, או אנשי הנשמה?"
- אל תפנו אלי בהודעות פרטיות. סביר להניח שלא אענה.
taniush
הודעות: 49
הצטרף: 11 דצמבר 2009 22:42
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי taniush » 28 מרץ 2010 21:30

אוקיי אז התגייסתי באוגוסט 09 לא הייתי בטוחה שאני רוצה בכלל לעשות צבא אבל חשבתי לעצמי יאלה ננסה...הטירונות עברה בסדר..הקורס עבר בבה"ד חיל הים זוועה,המהרגע שהגעתי לסדיר התחלתי להתבאס אבל עדיין לא הייתי סגורה על לצאת..ואז בוקר אחד התעוררתי והבנתי שפשוט נימאס לי (למרות התנאים הטובים שהיו לי -יציאות יומיות,שמירות בקטנה ,קיצר לא טחנתי בכלל פשוט התחלתי להרגיש דכאון וחרדות ובאתי לקב"ן הוא כמובן ניפנף אותי.בקיצור לקח לי 11 פגישות עם הקב"ן,פעמיים פסיכיאטר (פעם אחת מיון רמב"ם) .
מצידי-בכיתי, הוצאתי גימלים ,נפקתי יום אחד חח שלא עשו לי מזה כלום,אמרתי לקב"ן בכל הפגישות על כוונות אובדניות ושבא לי למות ועוד הרבה דברים.
מצידם -הרבה איומים על אשפוזים שהכניסו אותי עוד יותר לחרדות שפשוט התחלתי לבכות כל יום בבסיס.בסוף עם הרבה תמיכה מההורים מה שעזר לי להתקדם לשחרור נראה לי (אמא שלי צעקה על אחת הקבניות הכלבות בתל השומר) וזה שהייתי במיון גם תרם.מחר בקום (אחרי 7 חודשי שירות) ואני כל כך מאושרת שאני בחיים לא אצטרך ללבוש יותר את הבז' המכוער הזה ובכללי אני בוחרת איך לחיות ולא אנשים בוחרים בישבילי.אני רוצה להרגיש חופשיה ולא כמו בכלא. בקיצור אני שונאת צבא ורוצה פשוט לשכוח את התקופה המחרידה הזאת! (אני אעדכן בהמשך איך פרופיל 21 משפיע על חיי).
נ.ב
אני מתכוונת לעשות שירות לאומי אבל לא סגורה כל כך.ולמצוא עבודה ואז כמובן ללמוד ובקיצור להתחיל לחיותתתתתתתתת!!! ;)
organo
הודעות: 108
הצטרף: 21 מאי 2009 11:04
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי organo » 29 מרץ 2010 07:56

Spor כתב:
דונגל כתב:חבר'ה, מי שנמצא מספיק זמן מחוץ לצבא, כדאי שיספר גם איך הולך לו מחוץ לצבא. שאנשים יבינו מה ההשלכות של 21.

הרבה ויכוחים עם מורעלים, לא יותר מזה.

החיים מחוץ לצבא הם בדיוק כמו החיים אחרי הצבא, למה שיהיה משהו שונה?
מבחינה חברתית כל אחד יכול לבחור לאן הוא רוצה לקחת את זה. אפשר להגיד שעשית צבא, אפשר להגיד פטור רפואי, אפשר להגיד שאתה נהנה לחיות על חשבונם של אחרים, אפשר להגיד כל מה שרוצים, ואי אפשר לבדוק את זה.
xsaharx
הודעות: 10
הצטרף: 01 אפריל 2010 17:23
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי xsaharx » 05 אפריל 2010 08:55

אני יודע שאני עדיין לא מחוץ לצבא,ושאני עמוק עמוק בתוך הבוץ שנקרא צה"ל..אבל יבוא היום שאני אעדכן את ההודעה הזו,ויספר לכם את הסיפור שלי.
אורח

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אורח » 27 אפריל 2010 14:08

הלכתי לראיון אישי, משום מה זימנו אותי לראות קב"ן(כנראה יותר מדי פתחתי תלב בפני המראיינת..) והאמת שאמרתי לקבן שאני רוצה להתגייס, והוא אמר בסדר ובכל זאת נתן לי פרופיל 21. וגם בועדה אמרתי, והם הסתכלו על מה שהקבן רשם ואמרו לי שאין מה לעשות והם משחררים אותי.
סיפור מוזר..
ולכל מי שדואג, מוצאים עבודה עם פרופיל 21. אני כרגע עובד בהייטק, עם תואר ראשון ביד.
צביקה
הודעות: 83
הצטרף: 22 פברואר 2010 10:13
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי צביקה » 27 אפריל 2010 18:04

אפשר להגיד שעל היום הראשון בבסיס ביקשתי לראות קפ"ס, אבל לא כדי לצאת אלא לעשות יומיות בתפקיד שלי.
אחרי מחשבה החלטתי לצאת לגמריי. מרחו אותי בקטע עם הקפ"ס וראיתי אותו רק אחרי חודש!!
קראתי טארגט הרבה, במידה שכבר דיקלמתי את מה שכתוב שם. ביום שראיתי את הקפ"ס אמרתי והתנהגתי כמו בטארגט וכמובן הוספתי לסיפור קצת אלמנטים משלי. הפגישה היתה ממש לפני הדממה של פסח והייתי אמור לסגור שבת.
כמובן שלא סגרתי, אחרי שבועיים חזרתי לבסיס על תקן יומיות עד הפגישה עם הפסיכיאטר בירפ"א כעבור 4 ימים(יחד עם אמא שלי).
המשכתי עם אותו סיפור אצל הפסיכי' והוא ניסה לדחוף לי תרופות(ואמרתי במילים אחרות שידחוף אותן לתחת), אמרתי שאני לא מעוניין והוא מבחינתו אמר שהוא ישחרר אותי.
קיבלתי 7 גימלים עד לועדה(ככה חשבתי), אבל בפועל היתה לי פגישה נוספת עם אמא ורמ"ד פסיכיאטרי שחפרה קצת לאמא שלי ואמרה שאני אצטרך טיפול גם באזרחות(כנראה עוד שלב שעוברים בחיל האוויר).
קיבלתי עוד 3 גימלים אחרי הפגישה שגם בה נאמר שהיא ממליצה על 21. היום הייתי בועדה וצה"ל כבר היסטוריה
הרופא בועדה היה די נחמד ואמר שנורא חבל עליי, שאל מה אני אעשה עכשיו - אני אמרתי לא יודע(בפועל אני כבר לומד לפסיכומטרי)...

אגב היום קיבלתי את תעודת השחרור ופטור מילואים..
Raptor

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי Raptor » 04 מאי 2010 21:47

הסיפור שלי התחיל בדצמ 2007
התגייסתי כפטריוט והייתי מיועד לחילוץ והצלה של פיקוד העורף,כשהגעתי לבקו"ם התברר לי שאני מיועד לחימוש
לא הסכמתי להתפנות ובסוף נשברתי והגעתי לבה"ד 20,טירונות נהנתי מאוד אבל לאחר מכן הגעתי את הקורס
מכונאי מרכבה סימן 2-3,כיף אה?

בקורס ראיתי את הדרך היחידה לצאת מהבוץ זה לצאת שם לפיקוד והדרכה ולא לתקן טנקים במשך 3 שנים
הייתי חייל ממושמע שעושה כל מה שאומרים לו כדי להגיע לפיקוד והדרכה אבל להם היה תוכניות אחרות
הם כבר בנו על זה מראש שאני לא אהיה שם מפקד וכמובן נכשלתי באופן אירוני במבחני קבלה

הסתיים הקורס והגעתי אל המחנה עבודה "יחש"מ 651 או בשמו השני,מחנה שמשון"
בסיס האחזקה של ציוד צה"ל באזור הצפון
היחס בבסיס זה היה משפיל וקשה,בנוסף לעבודה הקשה
הבסיס הזה הוא מקור הרשע בעולם והיצר הרע של החברה הישראלית
לאחר 9 חודשים בבסיס הזה הרגשתי שאני לא מסוגל יותר ודפקתי עריקות
ישבתי על זה בכלא (שבאופן מצחיק בכלא נהנתי ופגשתי את האנשים הטובים בצבא"
כשהשתחררתי וראיתי שאין סיכוי שאני יוצא משם
דפקתי עוד נפקדות של 25 יום,הצלחתי להשתחרר עם מחיקה של כל הנפקדות הזאת

החיים האמייתים התחילו
החודש שנה משוחרר :)
אורח

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אורח » 06 יוני 2010 17:39

התבגרות רצופה דיכאונות וכדורים, וכמו כן נשירה מבית הספר, הגעתי לצו ראשון-ביקשתי קב"ן, אחרי כמה חודשים ראיתי אחד, אחרי 5 דקות איתו הוחלט על שחרור, אחרי עוד כמה חודשים הפטור הגיע בדואר. מאז עובדת לומדת ומשקמת את חיי ללא הצבא, שבהחלט היה מפיל אותי עמוק נורא ודוחה את ההחלמה שלי בעוד כמה שנים.
איך זה הרגיש? סתמי לחלוטין, הכל היה ידוע מראש לכולם בערך.

ולכל החוששים למינהם מפרופיל 21- הכל צ'יזבטים במקרה הטוב, במקרה הרע הפחדות של אנשים קטנים. אני מכירה כל כך הרבה שיצאו מהצבא על 21 *נפשי*(לא שהמילה נפשי מוזכרת איפשהו, רק "פטור בריאותי"), והם לא נתקלו בשום בעיה בקבלת רשיון נהיגה/עבודה/וואטאבר.
חשוב לי להבהיר-
אני בעד צה"ל וכו' אבל לא לכל אחד מתאים לחיות בצבא, בלשון המעטה. שמעתי כל כך הרבה על אנשים שהתחרפנו לחלוטין מהצבא ואם אתה אחד מהם או חושש שתהיה- תקח את עצמך בידיים ותעשה מה שצריך לעשות, למען הבריאות שלך, למען החיים שלך.
david1212
הודעות: 44
הצטרף: 26 מאי 2010 21:35
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי david1212 » 20 יוני 2010 04:25

אני בחור בן 19 במעט בחור פטריוטי לחלוטין שעבר הרבה בחיים אבל שום דבר לא הזיז אותי מילימטר מהמטרות שלי
כן סיירת מטכל חייכה אליי תמיד הגיעה יום סיירות ושבועים לפני נפצעתי כנראה תוך כדי אימונים (איגרוף . אתטלטיקה וכו')
צרה רדפה צרה איבדתי אנשים קרובים לא וויתרתי על החלום כשהגעתי לבקום הכרתי את צהל מקרוב
לא וויתרתי אמרו לי שאין מצב סיירות נתנו לי גדוד דחיתי שירות חזרתי נתנו לי גדוד לאחר מכן הורידו לג'וב נגד רצוני למרות פרופיל קרבי
ואז ערקתי ישבתי כלא חזרתי לבקום מרחו אותי כמו מרגרינה חמה על לחם קל אמרו לי כל דבר אפשרי כדי להוריד אותי מקטע של קבן
אחרי שלא בכיתי מגיל 7 קרה נס תודה לאל והתחלתי לבכות לקצין מיון בבקום לולא זאת אין לדעת מה היתי עושה שם לחיילים או לעצמי משום מה יצאתי משם לשיחת מיון עם פסיכיאטר לאחר השיחה גימלים ואז
קיבלתי קבן שיחה מאוד קשה איתה ואז פסיכיאטר ואני כרגע יושב בבית החזרתי מדים וחוגר ואני פרופיל 24 ל תקופה של 3 חודשים
שלאחר מכן אני אמור לחזור לשיחה עם הפסיכיאטר והוא יחליט עם אני יכול או לא לעשות צבא הוא אמר שהוא מאמין בי ואני סך הכל עובר תקופה קשה

הקושי בעיקר הוא עם המשפחה תגובות חריפות במיוחד לבחור כמוני שרצה ויכל סיירת אבל אני ממשיך הלאה יש חיים מעבר לכל צרה
אדם שלחופש נולד לחופש שלו אין שום מחיר
הגנב מבגדד
הודעות: 68
הצטרף: 09 מאי 2010 16:30
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי הגנב מבגדד » 02 יולי 2010 12:20

טוב זה סיפור די ארוך אני מקווה שתקראו :

מתחילת השירות שלי ועד היום:


התגייסתי ב8.12.09 לחימוש - טירונות בבה"ד 20 המפורסם... אישית לדעתי זה הטירונות הכי מצחיקה שתהיה לכם פשוט בית -זונות (פרופיל 64 על אסטמה-כל פטור אפשרי). בקיצור הטירונות היא חודש בסך -הכל , עשיתי להם שם ים בלגן,כל שבוע עליתי לפחות ל-2 משפטים . בשבוע השלישי לטירונות המ"פ קראה לי לשיחה והודיעה לי שלא מעבירים אותי טירונות ואני יצטרך לעשות עוד אחת . ישר לקחתי את הדברים שלי והלכתי הביתה לשבוע. אחרי שבוע חזרתי -עליתי משפט וקיבלתי ריתוק 4 יום. ואז המתנתי חודש לעוד טירונות, אותה בקושי עברתי לא הסכמתי לעשות כלום,היה לי אפילו תקרית עם אחת המפקדות -היא אמרה לי במילים האלו: 'אתה לא בן אדם אתה איש כזה קטן' אז בסך -הכל אמרתי לה שהיא אישה קטנה ומזדיינת .. העלו אותי למשפט על זה כמובן,לה לא עשו כלום ולי נתנו 16 יום מחבוש. כאן אימא שלי נכנסה לתמונה -התקשרה לסגן אלוף ואמרה לו ככה וככה ואז קראו לי לשיחה באמצע הלילה שבה הסגן אלוף נתן לי מילה שאם אני ישלח ערער אז יבטלו לי את הכלא. כך באמת היה. טוב לבסוף איכשהו הגעתי לסוף הטירונות (השניה) אחרי הרבה בלגן . בדיוק ערב שלפני ההשבעה סבא שלי נפטר(זה דרכו של העולם אין מה לעשות) אז כמובן שלא הייתי בהשבעה אבל הכשירו אותי טירונות 02 אחרי שלוש חודשים מייאשים חח. טוב אז עברנו לקורסים -אני קיבלתי קורס פנצ'ר מאכר(מתקן תקרים) , שעברתי בקושי אבל -עברתי. גם שם קיללתי את המפקד וקיבלתי על זה ריתוק 14 , אז שלחתי חבר שילך לרנ"ג ויגיד לו שאני מתחיל לדבר שטויות על התאבדות . אז הרנ"ג קרא לי לשיחה,ובה אמרתי לו שזה נכון אם אני יאלץ להשאר ריתוק של שבועיים עכשיו אני יתאבד לא מענין אותי כלום. בקיצור סוכם שאני ישלח ערער ויבוטל הריתוק. וכך היה באמת. לבסוף סיימתי את הקורס והיתה לי שיחה עם הנגד שלי והוא נתן לי מילה של גבר שאני יהיה יומיות-קרוב לבית. ממש במילים האלה . סיום קורס קוראים לכל חייל לתת לו צו -סיפוח לבסיס שלו ל-3 שנים הקרובות . מה אני רואה? שיבטה , בסיס בסוף העולם,במרחק נסיעה של 4 שעות מהבית שלי. לחצתי לרנ"ג את היד ואמרתי לו שאני סיימתי את השירות שלי. הלכתי הביתה . אחרי שבוע הגעתי להסתפח בשיבטה(אבא שלי לחץ עליי מה לעשות) ובאותו יום דפקתי נפקדות . אימא שלי דיברה עם הרנ"ג שם אין לי מושג איך היא עשתה את זה אבל הוא נתן לי חודש של חופש. על חשבון המערכת. אחרי חודש חזרתי ובאותו יום שחזרתי ברחתי עוד פעם(אני פשוט לא יכול להיות במקום המעפן הזה) הפעם דפקתי עריקות של 50 יום והלכתי להסגיר את עצמי בכלא 4 . חוויה של החיים -מומלץ לכולם. קיבלתי 10 יום (נראה לי שהצלחתי לעבוד על הקש"ב ששפט אותי שיש לי מחלות נפש ובגלל זה ברחתי) . טוב אני יוצא מהכלא ואומרים לי להגיע לשיבטה תוך כמה שעות . כמובן שהם הצחיקו אותי חחחחח באתי אחרי שבוע . לא שפטו אותי על נפקדות אין לי מושג למה. טוב באותו יום שחזרתי לבסיס (לפני שבוע זה היה) אז פשוט רק באתי להראות את עצמי ואז הלכתי ממש מהבוקר עד הלילה להתבודד באיזה פינה שאף אחד לא רואה אותי. לא אכלתי כל היום,רק שתיתי. התקשרתי לאימא שלי והשתגעתי על כל העולם. הכל בגדר משחק כמובן.. אימא שלי אחת שלא משתפת פעולה אז היתי צריך לעבוד גם עליה. ישר היא התקשרה לרנ"ג ואמרה לו שאני מדבר שטויות,שאני מתבודד כבר 24 שעות, לא יושן , לא אוכל , לא שותה , ל א מתקלח ושאני צריך לראות קב"ן בדחיפות! כבר יום למחרת ב9 בבוקר ראיתי קבן..... קבנית יותר נכון...... שעה וחצי של שיחה(כן כן) במהלך כל השיחה לא נתתי לה אפילו מבט אחד. הסתכלתי על הרצפה שעה וחצי,גם שאני מדבר תמיד לרצפה. שיחקתי בכל דבר שהיה לי ביד,במכתב מהפסיכולוגית,בפלאפון,בשרשרת ,בצמיד..... קול חלש ולא מובן-חובה. קצת הגזמות ותוך שעה וחצי יש לי תור לפסיכיאטר. התור שבוע הבא.
Danidin100
הודעות: 21
הצטרף: 31 מאי 2010 21:43
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי Danidin100 » 03 יולי 2010 17:16

הייתה לי בעיה רפואית בשם OCD או הפרעה טורדנית כפייתית בדרגה קשה. הגעתי לפסיכיאטר הצבאי ואמרתי שאני רוצה להתגייס. הוא מצידו אמר שהוא ממליץ על פטור. לועדה רפואית לא הגעתי כי לא היה לי כוח לחכות עוד פעם שעתיים כמו שחיכיתי לפסיכיאטר וחשבתי שיזמינו אותי לעוד ועדה. להפתעתי המרה בגלל שלא הגעתי קבעו שאני לא כשיר לשרת. שלחו מכתב הביתה אבל אבא שלי החביא אותו כדי שאני לא אתאכזב. כל הזמן הזה לא ידעתי מה קורה עם הצבא. חשבתי שאני אתגייס בסוף. בסוף ראיתי במקרה את המכתב וליבי נשבר. מאז מאוד התקשיתי במציאת עבודה, ומבחינה חברתית זה גם הפריע מאוד מאוד. אני לא ממליץ לא להתגייס. המדינה היא מדינת צבא ועד שזה לא ישתנה מי שלא מתגייס יש לו אות קין על המצח. כמוני.
EvilActive
הודעות: 11
הצטרף: 12 יוני 2010 07:49
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי EvilActive » 04 יולי 2010 12:15

בדיון הקודם:

שלום לכם

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי כדי שאולי אנשים גם יוכלו להעזר בו קצת ובסופו של דבר אני צריך כיוון

אז ככה:
הכל התחיל עוד מלפני הצבא.. הרעל אחחחח הרעל התאמנתי הרבה... מאוד הרבה הייתי בכושר מטורף
סיבולת,ריצות,כח הכל!
חלום שלי היה יחידה מובחרת, נלחמתי כדי שאמא שלי תחתום לי(אני בן יחיד)
אחרי שזה הצליח רציתי לקבל יום סיירות דחו אותי בגלל שהם אמרו שהקבא שלי נמוכה, לא הקשבתי להם ולא וויתרתי
3 מכתבים ו7 פקסים נשלחו ובסופו של דבר זה הגיע הזימון ליום סיירות אך לפני כל זה דחיית הגיוס למרץ 10
הסכמתי עשיתי הכל באותה שעה שקיבלתי את המכתב
הייתי כולי שמח כל כך חיכיתי לזה ואז גם הגיע היום
כמובן שעברתי והפאק הראשון שהיה לי זה... קבלת גיבוש שייטת 13
זה לא מה שרציתי... רציתי להגיע ליחידת 669
התבאסתי ולא ידעתי מה לעשות...אני אקצר את זה הייתי בגיבוש ולא עברתי כי פשוט לא היה לי מוטיבציה לעבור ואמא שלי לא רצתה שאני איהיה שם
אז לא רציתי ללכת לגדודים ולמקומות אחרים וויתרתי על החתימה כדי לחזור להיות ג'ובניק
אחרי כמה וכמה בעיות גם זה הצליח... אני ג'ובניק
הגיע יום הגיוס והכל מתחיל פה... כמה שלא ביקשתי ואמרתי להם שלא כדי להביא לי את התפקיד שהם רוצים
אבל לא הם דחפו אותי ושמו אותי להיות "מ"כ" (מפקד כיתה)
באותו יום קיללתי הרבה ולא עליתי לאוטובוס, בסופו של דבר דיברו איתי וזה ואמרו לי שאפשר לצאת משם וזה לא קשה ובלה בלה בלה
עליתי, נסעתי.
התחילה הטירונות ואז התחיל כל הבלאגן,שבוע הראשון הייתי 3 יום בבסיס ונשברתי רציתי הביתה ודפקתי נפקדות... אחרי יום חזרתי כי אמרו לי שבמכים אני לא אשאר
תוך כדי טירונות אמא שלי לקחה אותי לפסיכיאטר אזרחי כי היא לא יכלה לראות אותי יותר במצב הזה הייתי בדיכאון מטורף
עם מכתב מפסיכיאטר אזרחי הלכתי לראות קב"ן כמובן שכל הכבוד לקבנית שהייתה שם הרגשתי כל כך טוב שהקשיבו לי שהבינו את הבעיה שלי
קיבלתי יומיים גימלים וכשחזרתי הלכתי לפסיכיאטר ישר... ביחד עם אמא
בקיצור הפרופיל ירד ל45 והבסיס שאקבל יהיה קרוב לבית (יש לציין שבזמן הזה הייתי מדוכא ובכלל לא הייתי צריך לשחק את עצמי אך עוד הייתה לי מוטיבציה לשרות)
אמרתי לו שאני רוצה לשרת, כן כמובן שאני אצטרך הקלות אבל אני עדיין רוצה
אחרי 3 שבועות שבהם סיימתי טירונות טקס השבעה ועוד כמה שטויות
קיבלתי תפקיד חדש קלב יומיות (לא משנה סתם תפקיד מעפן לא אפרט)
הדיכאון חזר, הכל חזר אמרתי למפקד שלי שאני צריך קבן והסברתי לו את המצב הוא אמר לי מתי ללכת וזה ולהוציא את כל הדברים שקשורים לזה
אוקיי נקצר ראיתי קבנית ראתה שיש לי בעיה ושלחה אותי לפסיכיאטר לשניהם סיפרתי את הבעיה והם ראו שיש בעיה
בפעם הראשונה הפסיכיאטר לא הקשיב לי ופשוט נתן לי כדורים ושלח אותי הביתה עם 6 גימלים
חזרתי עם אמא שלי לעוד פגישה ואמרתי או שאני רואה עכשיו פסיכיאטר עם אמא שלי או שאני רוצה פסיכיאטר אחר
באותו יום חיכיתי וראיתי פסיכיאטר ואני אצטט לכם אותו:
"אלכסיי אין לי סיבה להוציא ותך ואני צריך אותה ואם תביא לי אותה אתה בחוץ...."
שכחתי להזכיר שבשבועות האלה התחלתי להרגיש סחרחורת וכאבי ראש וחולשה ברגליים
הוא אמר לי להביא לו בדיקת דם ואם יהיה שם משהו נמוך מהרגיל אז אני בחוץ, אמרתי לו בסדר
בגלל שזה היה סופ"ש הייתי בבית ואז הגיעה הגרועה מכל
יום ראשון הייתי צריך ללכת לבסיס ולנסוע לקבל הפניה לבדיקת דם אבל...
באותו בוקר אני לא יודע למה בתחנת האוטובוס תפסתי על מישהו עצבים והתחלתי לצרוח עליו..ואז אני מוצא את עצמי בבית כשאמא שלי יושבת לידי ומרגיעה אותי
מאז אני לא נסעתי לבסיס
בגלל שאני לא מרגיש טוב קשה לי לתפקד והתחלתי לשתות הרבה אלכוהול
בכל הזמן השרות ירדתי 10 ק"ג
עכשיו כנראה אני לא חוזר לבסיס עד סוף החודש כי יש לי עוד פגישה עם הקבנית שלי ואז ב30 לחודש פגישה עם הפסיכיאטר
אני כמובן הולך לספר להם הכל ובדיקת דם אני יעשה כנראה במיון בבי"ח
אני גם לא אמרתי לכם שההורים תומכים בי ורוצים שאני אצה
קודם כל אני מרגיש ממש טוב שסיפרתי את זה
ואני מבקש את העזרה שלכם פה....
כי אני יודע שאני קרוב למטרה אני יודע שהיא ממש פה
אבל אני חושב שהלכתי קצת לכיוון הלא נכון ואני רוצה שתעזרו לי ותחזירו אותי לשביל הנכון... מה כדאי לעשות עכשיו?

חשבתי להיות עריק אבל אמרתי לעצמי שכנראה אחרי שאראה את הפסיכיאטר אני אחזור ואקבל את העונש
אבל הגעתי קצת למבוי סתום ואני צריך עזרה.. מה אמם חושבים? מה כדאי לעשות?

כמובן שסליחה על החפירה אבל אני צריך עזרה

תגובה של SPOR מה שהחזיר אותי למקום הנכון:

שמע אלכסיי, העצה שלי כרגע היא שתחזור לבסיס.
כל עוד אתה נפקד, הקב"נית לא תוכל לקבל אותך.
כעיקרון אין מה לוהסיף פה. המצב שלך רע מספיק.
פשוט תלך, תשפוך את זה אצלם, ותסרב להמשיך לשרת בכל תוקף.


התוצאות של המיון:
הייתי במיון ישבתי שם 5 שעות
עשיתי בדיקת דם והתברר שהכל בסדר... זה היה כרטיס היציאה שלי

פסיכיאטר לא ראיתי כי אחרי 5 שעות הייתי צריך לחכות עוד שעתיים וחצי בערך
וכבר לא רציתי ואמא שלי כבר רצתה לישון כי היא עובדת היום בסופו של דבר חזרתי עם 4 גימלים
השבוע אני רוצה לנסוע לראות קבן ולהתייעץ איתו
וכנראה ביום חמישי אני חוזר ומקבל את העונש

כמה אתם חושבים שיתנו לי על 5 ימי נפקדות ועוד שיש לי 6 על תנאי? (לא מאותו מפקד ולא מאותו בסיס)

ההמשך:
במיון שזה יצא ביום שבת(14.6) אם אני לא טועה קיבלתי 4 גימלים תוך כדי נפקדות
חשבתי על לחזור ביום חמישי אבל בסוף לא היה לי כח, פשוט לא רציתי
הכנתי את עצמי וביום ראשון נסעתי לבסיס...
הגעתי... הכל נראה בסדר ראיתי את כל המפקדים שלי והכל... ולא אמרו לי כלום
הלכתי למקום שבו אני צריך לעשות את העבודה שלי ופשוט ישבתי שם עם מצב רוח מוזר
נגמר היום.... אוקיי חשבתי לעצמי
ואז חזרתי הביתה וככה כל יום עד הסופ"ש
הרגשתי ממש טוב... לא יודע מה בדיוק קרה... אבל לא אמרו לי כלום (בסופו של דבר זה היה 6 יום נפקדות)
חיכיתי לתאריך שבאותו זמן התפללתי שהוא יהיה האחרון! ה30 לחודש !!!
ואז הוא הגיע... נסעתי עם אמא ואבא שלי לפסיכיאטר נכנסנו ביחד וספרנו לו את כל הסיפור...
הוא פשוט לא היסס ואמר.... תצאו החוצה וחכו 30-40 דקות.... אני משחרר אותו!!!!!!!!!!
באותו רגע פשוט לא ידעתי מה לעשות, בפנים קפצתי מרוב שמחה אבל חיצונית פנים של פוקר.... אמרתי לו בסדר אין בעיה ויצאנו
תוך שעה וחצי היה לי גם ועדה וגם חתמתי על הכל.
והיום! ה 4.7.2010 השתחררתי רשמית מצה"ל והפטור אצלי בידיים.

אני מאוד רוצה להגיד תודה לכל הפורום הזה ואני שמח שמצאתי אותכם כי למדתי מפה הרבה.

עצה למשתחררים: קודם כל תחשבו פעמים מה, למה, וכמה, האם אתם באמת רוצים את זה, כי אני מאוד רציתי לשרת ובסופו של דבר הכל התהפך לי
ואם כבר החלטתם אז אל תכנעו.. הם מושכים את הזמן, הם רוצים אותכם בצבא, אבל אתם צריכים לעמוד על שלכם ולא ליפול....
אם תהססו לא תצליחו... אתם צריכים לדעת מה אתם רוצים ולמה אתם חותרים!

אני מקווה שהסיפור שלי יעזור לחלק מהאנשים, אולי כאלו שבמצב דומה לשלי...

אז מה שאני מאחל זה בהצלחה לכולם ולי :)
אותו אחד...:]

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אותו אחד...:] » 21 יולי 2010 16:31

המשוגע כתב:למה שאתה לא תתחיל אדון מנהל?

אני מלש"ב לפני צבא מזל שהתעוררתי בזמן בהתחלה אחרי הצו ראשון שלחו לי קבן ואז שלחו לי פסיכיאטר שהוריד לי לפרופיל 64 כי לא ידעתי איך להתנהג וזה היה לפני שהכרתי את הפורום הזה.
לאחר מכן עברו חודשיים למדתי פה בפורום המון קראתי את טרגט ואז הלכתי לפסיכיאטר הוצאתי חו"ד שאומרת שאני חייב לראות גורמי קבן צהליים ועבר חודש מאז הפקס כרגע זה בסיכום ללא נוכחות אני מקווה שיצא לי מזה קבן

ההרגשות שהיו אז לגבי צבא - חרא
ההרגשות שלי היום לגבי הצבא - חרא
:D


השתחררתי מהצבא.
בסוף באמת יצא לי פסיכיאטר מהסיכום ללא נוכחות ... פשוט קראתי פה המון בפורום,שיחקתי את ההצגה.
והפסיכיאטר המליץ על 21,זה הדבר הכי משמח שקרה לי בעולם
אורח

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אורח » 20 ספטמבר 2010 10:27

תשמעו אנשים אני צריך עזרה ממכם, אני גם כמו הרבה פה רוצה לצאת, בהתחלה רציתי להיות לוחם התחלתי טירונות במוד"ש, שברתי תרגל באמצע אימון והצבא לא טיפל בי כמו שצריך.. זה לא קשור לזה אבל הייתי עריק פעמיים כבר עם דפוק של 7 חודש בכללי יצאתי שבוע שעבר מהכלא אחרי שהייתי שמה איזה 50 יום, אחת החוויות הקטלניות להיות בכלא באחריות.
אני שבוע הבא אמור לחזור לבסיס, אני משרת ליד אילת ואני משתגע מזה, מת לצאת מהצבא, יש לי בעיות מפה ועד עזה.

ההורים שלי גרושים ואני לא מדבר איתם, אני גר אצל דודה שלי שהיא חולת סרטן, שתיהיה רק בריאה, אנחנו בחובות של 8 מיליון שקל (עם טפסים והכל) שחצי מהם לשוק אפור, ראיתי גחל"ת בכלא והיא החזירה אותי לבסיס אחרי כל מה שהראיתי לה יימח שמה, אני עצמי בחובות של 10,000 שקל אני משתגע מזה, לא באלי לשרת לא באלי כלום מת לשרוף תמדים האלה כבר, בעזרת השם אני מחר הולך לקב"ן במקרפר אולי הוא יוכל לעזור לי לצאת.

אם אתם יכולים לעזור לי ככה לתת לי כיוון, למי ללכת עם מי לדבר מה לעשות פה ושם כי אני לא מהחיילים שעושים בעיות בבסיס, זה למה תמיד ברחתי, אני כבר 9 חודש בצבא עם 7 חודש דפוק בבקשה תעזרו לי
אנייייייי

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אנייייייי » 24 דצמבר 2010 11:33

אני לא מבינה
בשביל לצאת על 21 חייב נפקדויות וכל זה<?!
ואם אני אשכרה בדיכאון ורוצה לצאת למה צריך 112 פגישות בשביל זה
ואם אני רוצה לצאת וההורים ממש ממש לא בעד?
פרופילניק
הודעות: 772
הצטרף: 04 מאי 2009 18:13

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי פרופילניק » 24 דצמבר 2010 19:06

אנייייייי כתב:אני לא מבינה
בשביל לצאת על 21 חייב נפקדויות וכל זה<?!
ואם אני אשכרה בדיכאון ורוצה לצאת למה צריך 112 פגישות בשביל זה
ואם אני רוצה לצאת וההורים ממש ממש לא בעד?


לא חייבים נפקדויות. אני השתחררתי מהצבא בשתי פגישות, כמלש"ב, וגם חיילים יכולים לצאת כך מהצבא.

תקראי את טרגט 21 לכל הפרטים. תמיכת ההורים הייתה עשויה לעזור, אבל היא לא הכרחית.
תום
הודעות: 2
הצטרף: 29 מרץ 2011 17:17
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי תום » 29 מרץ 2011 17:24

אני השתחררתי דרך קב"ן לפני הגיוס. בהתחלה פחדתי שכל החברים שלי יפסיקו להיות חברים שלי, ובכל מקרה הייתי מוכן להרבה שנאה מצד אנשים באזרחות, אבל שום דבר כזה לא קרה. כל החברים שלי נשארו חברים שלי, למרות שכמעט כולם עשו שירות קרבי וגם שנת שירות, והיום אני לומד פיסיקה באוניברסיטה ולאף אחד ממש לא אכפת מה כל אחד עשה בצבא. גם מי שיודע עלי זה לא ממש מעניין אותו שלא התגייסתי.
בקיצור, אני ממליץ לכולם לא לפחד, ואם למישהו יש שאלות נוספות הוא מוזמן לשלוח לי הודעה פרטית.
G

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי G » 06 אפריל 2011 16:18

שלום, אני ירושלמית, בת 18 וחצי ובדיוק היום הוחלט שהפרופיל שלי הוא 21 (או 24, אני לא סגורה על זה).
דבר ראשון אני רוצה להודות למלווים של פרופיל חדש על ליווי בסיסי ולציין שאת התהליך, למרות הכל, החלטתי לעבור לבד.
החלטתי לסרב מסיבות מצפוניות עוד לפני קבלת הצו הראשון אך בסופו של דבר שוחררתי מסיבות רפואיות-נפשיות.
התהליך שעברתי היה דיי פשוט בסך הכל-
תאריך הגיוס שלי היה השבוע ביום שני, הגעתי לגבעת התחמושת עליתי על האוטובוס והגעתי לתל השומר, מפה ברגע שהמפקדת ראתה שאני בלי ציוד, ושאני לא אוספת את השיער כמו שביקשה היא נתנה להתרחק מהקבוצה ללכת לשירותים וזאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה.
הצעד הבא (כלומר, אחרי שהתפנתי בשירותים והתנערתי מהיצור שצועק ללא סיבה) היה לדרוש קב"ן, מה שהיה קל מאוד אחרי שהעברתי לפקידה שאני יודעת שיש אפשרות לקבל קב"ן לפני הטירונות ושרשרת החיול.
מפה קצת בירוקרטיה, שאלות.. כשנשאלתי למה אני מסרבת להתגייס הסברתי שאני לא חושבת שהנפש שלי תוכל לשאת את המערכת הצבאית, מערכת שאני לא מסכימה איתה מסיבות אידאולוגיות ושזה פשוט לא יקרה. לא היה לי סיפור בנוי לגביי בעיות נפשיות, ציינתי שאין לי בעיות חברתיות כשנשאלתי וסך הכל הייתי כנה.
שלחו אות לשיחה עם ראש מדור אבחון והערכה (אם אני לא טועה, כן?), חזרתי פחות או יותר על אותו הנאום, סיפרתי קווים כללים על המצב הנפשי שלי וציינתי מקרים שיכולים להקרא התקפי חרדה ופעמים בהם פגעתי בעצמי, גם הוא חשב שלא מדובר פה בבעיה נפשית אבל שבכל זאת ישלח אותי לקב"ן. שוחררתי הביתה וחזרתי יום למחרת לפגוש את הקב"ן. השיחה שוחזרה באופן פרטני יותר והקב"ן אמרה לי שהיא תיתן לי יום לחשוב, ציינה שהנתונים שלי מצויינים ושעם קצת מוטיבציה אוכל למצות את השירות הצבאי שלי בצורה מועילה, אבל סך הכל העבירה שמפה זאת החלטה שלי.
היום, הגעתי לפגוש את הפסיכיאטר שהחליט לתת לי פרופיל 21, ואחרי שעתיים של קריאה (המתנה) שלחו אותי למדור שחרורים לקבל את תעודת השחרור-לתפארת-מדינת-ישראל שלי.

סך הכל, הנתונים שלי טובים, הבגרויות שלי גבוהות, אין לי בעיות חברתיות, אני עובדת בעבודה מסודרת והתקפי חרדה ופגיעה עצמית הם דבר נפוץ יחסית בקרב בני נוער, ציינתי את הבעיה המצפונית שלי בגיוס לצה"ל וציינתי שאם צריך אשב בכלא, הייתי כנה וישירה. למרות כל זאת השחרור עבר בצורה חלקה מאוד והיה מלווה ביחס מצויין (טוב נו, לא מהפקידים). אני מספרת את כל זה כי ממה שהבנתי היה לי בעיקר מזל, ושזהו מקרה יוצא דופן. לדעתי עם גישה נכונה ועקשנות שקטה אפשר לעשות הכל. אבל לא באמת הכל.

בהצלחה:)
דודי

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי דודי » 07 יוני 2011 10:02

שלום לכולם,
אני לא עשיתי צבא ועד היום אני מתחרט על זה, אני בן 35.
היו בהחלט סיבות טובות לא לעשות צבא אבל זה פיספוף מאוד גדול, הצבא יכול לתרום המון.
אני לא מטעם שום גוף, אגד פרטי שלא חשב קדימה בזמנו.
אני בעל משפחה, אין לי שום עיה למצוא עבודה, אפילו לא שאלו אותי בראיונות אבל מספיק שהחבר'ה בעבודה מדברים על כך וכך ואני מנותק מזה לגמרי.
אם הייתי יכול חזור אחורה הייתי עושה צבא והייתי מתגייס לקרבי.
זה כמו קעקועים - בגיל 18 אתה חושב שקעקוע של קוסם ליד הביצה זה מגניב ופתאום בגיל 35 כשיש לך ילדים אתה מבין שזה די טיפשי, לפחות לא היית מספיק טיפש כדי לא לעשות אותו על המצח.
אני מאחל לכם שתתגייסו ואפילו שזו תקופה קשה, היא תתרום לכם המון, מי שיש לו בעיה מוסרית/פוליטית עם הצבא, שינסה לקרוא על זה קצת ולהבין שהצבא שלנו הוא אחד מהצבאות הכי מוסריים בעולם וככל שיהיו בו יותר אנשים כמוכם כך הוא ישתפר, כמו בכל מערכת יש טעויות ובצבא שלנו בהחלט מנסים ללמוד מטעויות.
בהצלחה לכולם ואני זמין לשאלות.
אורח

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אורח » 07 יוני 2011 18:55

שלום לך,
אני מתלבט האם לצאת,בעיקר מכיוון שאני דואג מהקטע המקצועי.בפן האישי אני אסתדר,
אבל אני מפחד שתהיה לי בעיה למצוא מקום עבודה רציני (כעו''ד,רואה חשבון,וכ'ו...אני מתכנן ללכת ללמוד).
תוכל לפרט על התחום הזה?
תודה!
אמזונה

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אמזונה » 07 יולי 2011 18:17

שלום. נשפטתי על אחזקת סמים וקיבלתי שבועיים בכלא 400. היתי אמורה להתייצב לעונש לפני כשלושה ימים ולא התייצבתי. כרגע אני נפקדת ומתכננת להסגיר את עצמי כנראה שבוע הבא. רציתי לדעת האם ישפטו אותי על זמן הנפקדות הזה ואם כן כמה צפוי לי לקבל?
רציתי לפתוח נושא בשביל השאלה הזאת אבל אני לא מצליחה להירשם לאתר. אשמח אם תענו לי בהקדם. תודה ואחלה ערב:]
אורח

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אורח » 14 יולי 2011 18:25

דודי כתב:שלום לכולם,
אני לא עשיתי צבא ועד היום אני מתחרט על זה, אני בן 35.
היו בהחלט סיבות טובות לא לעשות צבא אבל זה פיספוף מאוד גדול, הצבא יכול לתרום המון.

כמו מה? למה אתה לא מפרט מה הוא יכול לתרום במקום לזרוק משפטים חסרי משמעות לאוויר ואז לשנות מהר מהר נושא?

אני לא מטעם שום גוף, אגד פרטי שלא חשב קדימה בזמנו.
אני בעל משפחה, אין לי שום עיה למצוא עבודה, אפילו לא שאלו אותי בראיונות אבל מספיק שהחבר'ה בעבודה מדברים על כך וכך ואני מנותק מזה לגמרי.

אז בגלל זה אתה מצטער שלא עשית 3 שנים בצבא? 3 שנים של קבלת פקודות, השפלות, 350 שקלים בחודש, איומים, ריתוקים, תורנויות, שבתות, ימי שישי.... 3 שנים של זה כדי שיהיה לך על מה לדבר עם החבר'ה בעבודה? אתה לא נשמע כמו בן אדם חכם במיוחד...

אם הייתי יכול חזור אחורה הייתי עושה צבא והייתי מתגייס לקרבי.
זה כמו קעקועים - בגיל 18 אתה חושב שקעקוע של קוסם ליד הביצה זה מגניב ופתאום בגיל 35 כשיש לך ילדים אתה מבין שזה די טיפשי, לפחות לא היית מספיק טיפש כדי לא לעשות אותו על המצח.

זה בכלל לא כמו קעקועים, זה כמו אנשים פחדנים שחושבים על התחת שלהם, ואז שולחים אחרים למות להיפצע ולסבול על ידי מניפולציות של "אם הייתי יכול הייתי עושה". מזכיר לך פוליטיקאים מסויימים?
עדיין לא מאוחר, לא לפסיכיאטר תשנה את הפרופיל ותתנדב למילואים\לשירות מקוצר בצבא. מה הבעיה?


אני מאחל לכם שתתגייסו ואפילו שזו תקופה קשה, היא תתרום לכם המון,

בקיצור אתה עשית חיים, לא התגייסת ועכשיו אתה דוחף אחרים לסבול ולהתגייס כי כואב לך במצפון שאתה אפס שקרן שמפזר שקרים ובולשיט בזמן שאתה בכלל לא בן 35 אלא 15...

מי שיש לו בעיה מוסרית/פוליטית עם הצבא, שינסה לקרוא על זה קצת ולהבין שהצבא שלנו הוא אחד מהצבאות הכי מוסריים בעולם וככל שיהיו בו יותר אנשים כמוכם כך הוא ישתפר, כמו בכל מערכת יש טעויות ובצבא שלנו בהחלט מנסים ללמוד מטעויות.
בהצלחה לכולם ואני זמין לשאלות.

יש לי שאלה - איך זה להיות כזה אפס שקרן כמו שאתה?

אורח

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אורח » 21 יולי 2011 18:58

אני צריך עזרה ממי שמבין מנהלים או כאלה שעברו דבר דומה
אז ככה
אני התגייסתי לגבעתי ושירתי שם במשך 6 חודש לאחר ה6 חודש התפרצה אצלי מחלה בכבד הייתי מאושפז בבית חולים כמה שבועות ולאחר מכן החליטו להוציא לפרופיל 24 זמני לשנה למען התאוששות והחלמה
כשבזמן הזה אני צרךי לעבור בדיקות לראות שהכל תקין
התקופה של ה24 זמני נגמרת בעוד שבוע ויש לי ועדה נוספת שתקבע אם להחזיר אותי לשירות ( פרופיל 45) או לצאת מהצבא לגמרי
הנטייה שלי היא לצאת אבל יש לי כמה חששות

עכשיו השאלה שלי היא כזאת קראתי באתר והבנתי שכל הזכויות שמקבלים חיילים ששירות שירות מלא הוא לא רציני כמו מענק פיקדון ומענק שיחרור
אבל מה לגבי כל הזכויות למשכנתא ודברים כאלה ?
מה לגבי החוק החדש שנותן שנת לימודים אקדמית לחיילים משוחררים האם אני יהיה זכאי לזה ?
האם במקומות עבדוה יחששו לקבל אותי כייון שהיתה לי פגיעה בכבד ( שהיום עברה לחלוטין דרך אגב )
ועוד שאלה איך נראה טופס השיחרור ? מה רשום רק פרופיל 21 בשל סיבות רפואיות ? לא רשום אילו סיבות וכמה זמן שיררתי לפני שיצאתי ?

והכי חשוב מה אתם הייתם עושים ?
סליחה על החפירה ותודה לעוזרים
פרופילניק
הודעות: 772
הצטרף: 04 מאי 2009 18:13

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי פרופילניק » 21 יולי 2011 19:22

אורח כתב:אני צריך עזרה ממי שמבין מנהלים או כאלה שעברו דבר דומה
אז ככה
אני התגייסתי לגבעתי ושירתי שם במשך 6 חודש לאחר ה6 חודש התפרצה אצלי מחלה בכבד הייתי מאושפז בבית חולים כמה שבועות ולאחר מכן החליטו להוציא לפרופיל 24 זמני לשנה למען התאוששות והחלמה
כשבזמן הזה אני צרךי לעבור בדיקות לראות שהכל תקין
התקופה של ה24 זמני נגמרת בעוד שבוע ויש לי ועדה נוספת שתקבע אם להחזיר אותי לשירות ( פרופיל 45) או לצאת מהצבא לגמרי
הנטייה שלי היא לצאת אבל יש לי כמה חששות

עכשיו השאלה שלי היא כזאת קראתי באתר והבנתי שכל הזכויות שמקבלים חיילים ששירות שירות מלא הוא לא רציני כמו מענק פיקדון ומענק שיחרור
אבל מה לגבי כל הזכויות למשכנתא ודברים כאלה ?
מה לגבי החוק החדש שנותן שנת לימודים אקדמית לחיילים משוחררים האם אני יהיה זכאי לזה ?
האם במקומות עבדוה יחששו לקבל אותי כייון שהיתה לי פגיעה בכבד ( שהיום עברה לחלוטין דרך אגב )
ועוד שאלה איך נראה טופס השיחרור ? מה רשום רק פרופיל 21 בשל סיבות רפואיות ? לא רשום אילו סיבות וכמה זמן שיררתי לפני שיצאתי ?

והכי חשוב מה אתם הייתם עושים ?
סליחה על החפירה ותודה לעוזרים

הזכויות לחיילים משוחררים מפורסמות באינטרנט במקומות לא מעטים, כדאי לחפש. ככלל הן ניתנות כמכפלה במספר חודשי השירות.

ההטבה של שנה חינם לחיילים משוחררים מותנית בשירות כמעט-מלא, אך היא מוגבלת ביותר (תקפה רק במכללות ולא באוניברסיטאות, ורק באזורי הפריפריה).

בתעודת השחרור משירות סדיר (שמקבלים עם תום השירות הסדיר) ובתעודת הפטור משירות ביטחון (פטור משירות סדיר ומילואים) כתובה סיבת השחרור/הפטור (במקרה שלך, סיבת הפטור תהיה "מטעמי בריאות" אם תשוחרר על פרופיל 21) וכן כתובים מספר חודשי השירות. הפרופיל המספרי הוא "מידע חסוי" כביכול. לא כתוב מהי הבעיה הרפואית, שמוגנת בסודיות רפואית. גם במקרה של ויתור על הסודיות הרפואית, הצבא לא ימסור את המידע, אלא רק הרופאים האזרחיים ימסרו את המידע שברשותם. רק משרד הרישוי והיחידה לרישוי כל ירייה יכולים לקבל את המידע הרפואי הצבאי, ואני לא בטוח שהם מקבלים אותו במקרה כזה, שבו הסיבה היא גופנית ולא נפשית.
אנונימי551

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אנונימי551 » 05 אוגוסט 2011 21:40

הסיפור שלי הוא ככה:

התגייסתי במרץ 11, מלכתחילה פחדתי להתגייס אבל לא חשבתי על האפשרות של לצאת מהצבא, אבל נלחמתי בכל זאת על רפואי שיורידו לי פרופיל ובסוף אחרי מאמצים רבים הורידו לי בבקו''ם ל45, עשיתי טירונות בטכני בחיפה והיה ממש קשה, חורף קור ברד מתקלחים בקור בקיצור זוועה באמת כשאני נזכר בזה אני מרגיש הקלה, בכל מקרה בסוף הטירונות עברתי לימ''מ בגלל פסילת קורס, והתחילו לטרטר אותי בין בסיסים כי כל פעם אמרו לי שאני נשאר לישון בבסיס ותקעו אותי בבסיסים רחוקים, ובסוף שמו אותי במקום שהוא יחסית ממש טוב, מעט אנשים, מטבחון אישי לכולנו, מקצוע קליל ויומיות, בקיצור בהתחלה נהנתי ואז התחילו לי כל מיני מחשבות וזה, הלכתי לקב''ן, לקחו להם חודשיים לקבוע לי תור, ואצל הקב''ן סיפרתי לו את הסיפור שלי והוא קבע לי לעוד שבוע איתו פגישה, דיברנו שוב על אותו הסיפור ובסוף הוא אמר לי שיום למחרת אני אלך לפסיכיאטרית, הלכתי אליה, שוב סיפרתי את הסיפור, הם קבעו לי פגישה עם ההורים ואיתי, לאחר השיחה הקב''ן קבע תאריך לועדה, וזהו הגעתי לועדת כשירות ושוב הסברתי את הסיפור והיא אמרה שאני אלך ויכנס לועדה רפואית ואני משוחרר, בועדה הרפואית סך הכל חותמים על דפים וזהו, יום למחרת קלירנס, ויום אחרי זה בקו''ם - שחרור !
אלון

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אלון » 07 אוגוסט 2011 00:29

התגייסתי באוק' 10, אוטוטו סוגר 10 חודשים בצבא.. הייתי אצל קבן ב4 פגישות החליט שהוא לא "פרמטר" בהמשך דרכי בצהל והביא אותי למצב של חוסר אונים. לא רציתי בהתחלה לצאת מהצבא, אבל עכשיו כשאני רואה כשכל המערכת רקובה מבפנים אני מתמלא בייאוש.. אני חייב לומר כי הלכתי לקבן כי היה לי פשוט רע בצבא ורציתי להתייעץ עם גורם נייטרלי ואולי אפילו לקבל הקלות בשירות (יציאות 11/3) בסוף קיבלתי ז**.. אני ממש מדוכדך וכבר לא יודע איך להמשיך במערכת הזאת. מישהו יכול לייעץ? בבקשה..
אורח

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אורח » 26 אוגוסט 2011 18:25

לפני הצבא הייתי מורעל התגייסתי לעוקץ סיירת בתור לוחם לאחר חודשיים חתמתי ויתור ונהפכתי להיות גובניק כי נמאס לי רציתי לחיות אך שבא לי לאחר 4 חודשיים הייתי עריק 50 יום נכנסתי לכלא עברתי בסיס ראיתי קבן לא שיחרר אותי ראיתי עוד קבן שלח אותי לפסיכיאטר והפסיכיאטר שחרר אותי על 21 הוא אמר עליי מילים קשות כמו שאני נרקיסיסט לא הזיז לי מה שראיתי זה רק את הפטור אני שמח שעשיתי צבא חצי שנה יש לי חוויה והמון דברים למדתי והייתי עושה את זה עוד הפעם ואך ה21 השפיע אליי זה רק הזמן יגיד
משוחרר

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי משוחרר » 09 ספטמבר 2011 14:54

זה הסיפור שלי, קצת חופר אבל אני מקווה שהוא רק יעזור

לפני הגיוס הוצאתי תואר הנדסאי בבית ספר צבאי, שממן 80% מהלימודים, והלימודים עצמם על מדים, ומסדרים לפעמים, לא צבא, סה''כ דיי שכונה, עדיף בית ספר רגיל.
ההייתי אמור להיות ביחידות מובחרות שהלימודים שלמדתי שנתיים אמורים לעזור, מקומות מקצועים יותר, וכל מה שמספרים לפני ההרשמה ללימודים ובזמן הלימודים...
הגעתי לקורס צבאי שנחשב קורס נחשק ואיכותי, שקשה להתקבל עליו, שאמור לעזור באזרחות, כמעט כולם בקורס גם היו הנדסאים, אחלה חברה סה''כ, והיה צריך ללמוד במהלך הקורס, ולהשקיע. 6-8 שבועות בערך.
אחרי סיום הקורס התגייסתי, (רק עכשיו הפז''מ התחיל לדפוק) טירונות 02, כולה 3 שבועות, הרוב היו הנדסאים ובני 20 שלא ממש התרגשו מהמפקדות והצבא, והטירונות היתה שכונה, למרות שזה היה חוויה מעצבנת, ולא משהו שכיף לעבור, עבר דיי מהר.
בטירונות היה לי סבבה מבחינה חברתית, לא ההיתי בודד או משהו בסגנון, כי את אנשים הכרתי במהלך הלימודים להנדסאי וחלק בקורס.

הגעתי לבסיס. ופה בעצם הבנתי שהאכילו אותי סרטים, ו90% ממה שאמרו לי זה חרטא. בתפקיד שנתנו לי, לא צריך בכלל לקבל תואר, לרוב לא היה, צריך לעבור תקורס אבל לעבודה שתכלס עושים, לא צריך לדעת משהו מראש.
עשיתי חמשושים בהתחלה, וניסיתי ללמוד כמה שיותר, וסה''כ היה נחמד בהתחלה, הבסיס לא היה משהו אבל עשיתי חמשושים והיה לי סבבה מבחינת התנאים, לא משהו שבוכים עליו.
עם הזמן התחלתי לשנוא תעבודה, עבודה משעממת בעיקר בדיקות שחוזרות על עצמם, רוב העבודות חסרות תועלת לגמריי (לא הכל, יש כמה דברים שכן חשובים) רוב היום הולך על עבודות להעביר תזמן ותיזוזים וחארטות.
גם ותמפקד למדתי לשנוא שהיה מתקמצן על יציאות ואפטרים כאילו עולה לו משהו, וסתם לא נותן לי לצאת שאין מה לעשות.
וגם שהוסמכתי התחלתי לסגור שבתות, ואחרי כמה זמן עשיתי חצאים באופן קבוע.
התחלתי להתמרמר, להיות עצבני על הצבא, והבנתי שהמצב לא ישתפר יותר מדי, הייתי כמה חודשים בצבא, וכבר רציתי לעוף משם כמה שיותר מהר.
יש להגיד שאף פעם לא ההיתי מורעל, והסתייגתי ממסגרות כמו צבא, ודיי ידעתי בלב שאני לא אסיים שירות מלא עוד בתיכון, אבל התגייסתי בראש פתוח ואופטימיות, כי מי יודע? אולי אני טועה ואני אוהב תמקום.
ביקשתי קבן, והיה לי תור, קראתי פה מלא בפורום, חרשתי עליו (הדברים שSPOR כתב ממש עזרו לי), כתבתי גם קצת ושאלתי שאלות, אבל הקבן היה אדיש ולא התרגש וניפנף אותי.
לא ההייתי בדכאון, סתם ממורמר כמו רוב החיילים, אבל התחלתי להתנהג כמו בן אדם מדוכא, במיוחד מול המפקד, וקיבלתי עוד תור לקבן. גם התור השני לא הלך כמו שציפיתי, ולא קיבלתי מזה כלום.
כל ההתנהגות המדוכאת בבסיס והפגישות הלא מוצלחות וההתמרמרות, התחילו ממש להשפיע עלי, זה היה נורא, ניסיתי להוציא גימילים כדאי לא לסגור ולא הלך לי, חשבתי ששום דבר לא הולך לי, לא גימילים, לא עם הקבן, ממש יאוש,
פעם ניסיתי לעשות את עצמי חולה בלהתקלח מקלחת עם מים קרים, סתם היה מיותר ולא עבד, ממש רציתי לבכות, ההיתי בשיא הדכאון באותה תקופה.
ובאמת ניהיתי יותר אדיש לדברים, והייתי בדיכאון, למרות שחשבתי שאני בסדר שאני בבית.
דרשתי עוד תור לקבן, וכבר דיי נשבר לי וההיתי ממש מיואש, וחשבתי אולי אני לא אצליח לצאת, ואלי כדאי לשנות גישה. גם עד שמקבלים תור עובר הרבה זמן, אז בינתיים קבעתי מלא הפניות כדאי להיות פחות בבסיס.
היו לי גם כל מיני בעיות בבית, (הכל נפתר, עכשיו הכל בסדר ) שבזכותן קיבלתי תש, שעזר לי לצאת מהבסיס, ויציאות טובות יותר, ותרם בתור תירוץ נוסף לשחרור.
בינתיים בבסיס נפקדתי פעמיים, פעם אחת יצאתי בלי עונש, פעם שניה קיבלתי כלא 4 ימים, אבל בגלל שלא היה מקום בכלא לא שלחו אותי.
בסוף אחרי 5-8 פגישות עם הקבן אולי יותר, זמן שהרגיש כמו נצח העבירו אותי בסיס, כמעט שנה עברה מאז הגיוס.
אח''כ הבנתי שהמפקד שלי ומפקד הבסיס דיברו עם הקבן ובעצם מנעו ממני להתשחרר, או לצאת מהבסיס. הנוכלים האלה...
בבסיס החדש עשיתי יומיות, היה לי תפקיד של עציץ, והנסיעות היו לי קשות כל יום, וכבר ידעתי שאני לא אסיים תשירות אני חייב להתשחרר, אחרי כמה זמן ביקשתי עוד תור לקבן.
פה כבר המפקדים החדשים ראו שאני דכאוני, שאני לא רוצה להשאר, איחרתי כל הזמן, וההיתי דיי בעייתי למרות שהתפקיד לא דורש כלום.
אולי בגלל שהתפקיד לא דורש כלום והמפקדים לא באמת צריכים אותי הם המליצו לקבן לשחרר אותי, היה לי כבר פרופיל 45, שקיבלתי בשביל לעבור בסיס, ורק נשאר לי רק לחכות לקבן.
הקבן אמר שהוא ימליץ לשחרורי, כנראה ההיסטוריה עם הקבנים והמלצת המפקדים לשחרורי עשתה את שלה, וההיתי מאושר (למרות שלא ננתי לקבן לראות את זה, נשארתי אדיש 8-) )
ופה כבר ההיתי עם הרגל בחוץ, עד הפגישה לוועדה היו לי גימלים נפשיים, ואחרי זמן קצר השתחררתי. סה''כ שנה וחודשיים בשירות, ועד קורס צבאי של חודשיים וקצת שלא נכנס לפזם.
קיבלתי פיקדון ומענק בסביבות ה10k.

המלצה שלי למי שהחליט להתשחרר על דכאון, לעשות את זה עד הסוף. לא להתבייש (גם ככה לא ישאר ממכם רושם חיובי אם אתם חצי מדוכאים) ולא להיות על הגדר.
לא לגרור את זה. ולא לנסות להיכנס ב"הדרגתיות" לדכאון, שכולם ידעו שאו שאתם מתשחררים או משהו גרוע יותר הולך לקרות, תהיו קשים ומעצבנים ומתסכלים ואל תתפשרו.
וחשוב שמפקד ירצה להעיף אותכם בכל מחיר, אחרת זה יקח מלא זמן כמו לי.

ההורים שלי היו נגד השחרור, הם פחדו מה כולם יגידו, שזה יהיה לי כתם שחור וכל אותם דברים שמפחדים מהם... אבא שלי היה ממש נגד, יותר נראה לי בגלל הבושה או משהו כזה, וחשב שאני סתם מגזים ובכיין.
הזמן עשה את שלו, אבא שלי התגבר, מדי פעם הוא עדיין מעלה תעניין שלא סיימתי צבא, אבל זה בקטנה כבר.
לחברים שלי ממש לא אכפת שהשתחררתי, הם לגמריי מבינים אותי, ויודעים שזה לטובה, ובגלל שהתגייסתי מאוחר השתחררנו באותו הזמן פחות או יותר.
לחברים שרק התגייסו, גם לא היה אכפת, הם באמת שמו לב שהצבא לא עשה לי טוב, ושמחו בשבילי שהתשחררתי.
כמעט לאף אחד לא אכפת שלא סיימתי צבא, אני לא מדבר על זה בגאווה, אבל אני לא משקר ולא מסתיר את זה (חוץ מראיון עבודה, אבל מי כנה ב100% בראיון עבודה?).
למרות שאני מעדיף לא לדבר הצבא, שמדברים על הצבא גם לי יש סיפורים וחוויות ואני לא מרגיש בחוץ או משהו כזה...

התקבלתי לעבודה בחברת הייטק גדולה וההנדסאי והנסיון הצבאי (שתכלס לא שווה לכלום), הוסיפו לקורות החיים.
ברעיון עבודה שאלו אותי למה ההיתי רק תקופה קצרה בצבא, (לא ההייתי חייב לענות, וגם שאלו את זה בהיסוס) רק בגלל שזה קצת חשוד ומתוך סקרנות.
לא אמרתי שזה בגלל הדיכאון, אמרתי איזה בעיה בריאותית,(יש פה אנשים שלא יסכימו איתי בנושא אבל לא נראה לי חכם להגיד שלא הסדרתי עם מסגרת ואנשים, בראיון עבודה)
המראיין ישר העביר נושא ולא נכנס לפרטים ולא התעניין יותר מדי בנושא, זה לא משהו שמותר לו לשאול בכל מקרה.

לפני הגיוס היה לי רשיון לאוטו, אחרי השחרור הוצאתי רישיון לאופנוע ולא ההיתי צריך לעבור שום מבחן.

השנה הכי גרועה בחיים שלי היתה השנה בצבא, אבל מהתחתית רק אפשר לעלות, ואני לא מצטער שהתגייסתי, קיבלתי חוויות, הכרתי הרבה אנשים (שכיף לפגוש אחרי השחרור, כי הם רואים איך אני באמת...) וגם נשאר חבר קרוב שהכרתי בצבא.
אבל אני מאוד שמח שהשתחררתי ושלם עם זה ב100%.
epk
הודעות: 32
הצטרף: 02 מאי 2009 01:35
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי epk » 29 ספטמבר 2011 23:46

כתבתי על חוויית הגיוס והשחרור שלי כאן:
https://earendil.ath.cx/radical/about_me.html.he

אבל הדף לא מעודכן בערך 9 שנים. נהייתי זקן...

תיאור השירות ומשכו (אם היה):
דצמבר 1998 עד פברואר 2001
לפני כמה זמן התרחש השחרור:
יותר מ-10 שנים! עוד מעט אתחיל לתת עצות לאנשים ואגיד להם "אני סירבתי עוד לפני שאתה נולדת, ילד"

תחושות כלליות על הצבא אז:
לא העליתי בכלל בראשי את האפשרות לא להתגייס, עד שהייתי כבר מגוייס, והתחושה היתה די נוראית. כבר ביומיים הראשונים בבקו"ם הבנתי שעשיתי טעות פטאלית.

תחושות הכלליות על הצבא היום:
כנופיה של רוצחים ושודדים שמחזיקים ילדים בגיל 18 בתור בני ערובה לשלוש שנים.
אפלטון

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אפלטון » 31 אוקטובר 2011 20:19

ככה הישתחררתי:
היתגייסתי למערך הלוגיסטיקה באוקטובר 10,היתגייסתי עם הרבה חובות ובעיות בבית,הגשתי הרבה בקשות סיוע כלכלי והקלות בשירות (שלא נתנו לי),אחרי שנה של שירות שסבלתי ממנו (כלא ניפקדויות סירובי פקודה),החלטתי שמספיק...בהתחלה רציתי להישתחרר על אי התאמה אבל אז הבנתי שזה לוקח הרבה זמן מהניסיון שלי בכלא ומחיילים שראיתי שיושבים בכלא באופן קבוע אז הלכתי על 21.
הייתי אמור להישפט על ניפקדות ודחו לי תמישפט ביום,אז ניצלתי תזמן שלי ללכת לביקור רופא ולהצהיר שחיי על פני כדור הארץ לא שווים יותר,תוך 12 שעות הייתי בתור אצל הקבן שאצלה (למזלי זאת הייתה אישה) כימעט ולא דיברתי רק בכיתי קצת ועניתי תשובות בודדות וקרות,יום למחרת היה לי פסיכיאטרית שאימתה נתונים המליצה על שיחרור מהר וליווי בזמן הועדה הרפואית,כבר באותו היום בשעה 1 הייתי בדרך לבסיס עם פרופיל 21.
הישתחררתי תוך יומיים,ואז נישפטתי וקיבלתי נזיפה חמורה כי הוצאתי תפרופיל בזמן.
עזרתם לי המון ואני מקווה לעזור לאחרים :)
אפלטון

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אפלטון » 01 נובמבר 2011 19:54

חופשי כתב:היי אפלטון
מחר אני מקבל הפנייה מהרופאה וכנראה אראה את הקב"ן מחרתיים ...
יש לי בעיות, אך אני לא יודע כ"כ איך לשחק אצלו, איך להקצין זאת .
חוץ מזה, שהוא שואל אותי בתחילת השיחה "כן? מה הבעיה?" מה אני אמור לענות?
אני רוצה לצאת מהצבא אדוני הקב"ן? איך אני מתחיל את כל הפגישה? מה המטרה?

אתה צריך גורם או סיפור שמונע ממך לעשות שירות תקין,במיקרה שלי אני ש'מתי דגש על החובות בבית שזה בעצם הגורם שעשה אותי מדוכא ועצוב,למרות שידעתי שטיפול במיקרי ת''ש הם אצל משקית ת''ש ולא אצל הקבן אבל ביגלל שהראתי שהבעיות ת''ש שלי פוגעות בי הם החליטו לשחרר.
אני לא מכיר אותך אישית אבל אני בטוח שיש לך סיבות טובות להשתחרר,קח בעיה אחת נפח אותה בראש שלך תוסיף לה עוד כמה דילמות ותראה לקבן שהבעיה הזאת פוגעת בך.
חשוב מאוד שתיקרא תארגט ותחבר את מה שקראת שמה לבעיות שתספר לקבן,תספר לו את הבעיה שלך ותצהיר שאתה לא יכול להמשיך יותר לשרת כי הגעת לנקודת שבירה,תיהיה מודע לזה שלא אכפת לו מהסיפורים שלך אכפת לו רק מזה שאתה לא תתאבד על חשבונו ועל חשבון המערכת הצבאית,תיגרום לו לא לירצות לקחת עלייך אחריות.
בהצלחה.
אורח

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אורח » 01 נובמבר 2011 21:01

חופשי כתב:תודה על התגובה
יש לי סיבות טובות להשתחרר
אם יש לי חוות דעת מפסיכולוג לתת לו ישר כשאני נכנס או בהמשך השיחה?

ומצד אחד אתה אומר לספר לו את הבעיה ואת כל מה שעובר עליי, מצד שני זה לא מעניין אותו ויחד עם זאת, בתארגט אומרים לא לפרט יותר מדי
אלא לענות תשובות קצרות שלא אורכות יותר ממשפט בודד ... אז מה לעשות?
ואיך לגרום לו באמת לא לרצות לקחת עליי אחריות?

בקשר לחוות דעת אני לא יודע,אבל בקשר לתשובות שלך...הן אמורות ליהיות קצרות וחלשות מבחינת קול ככל האפשר,אל תיצור קשר עין, ואל תחשוב יותר מידי מה הוא חושב תחשוב מה לענות כשהוא שואל אותך משהו קח תזמן ואל תמהר,אנשים בדיכאון לפעמים מאבדים שאלות ולא מרוכזים ככה שזה רק יתן לך פלוס,אל תתבייש לבקש לחזור על שאלות אפילו אם הבנת אותם,תיזכור מה אתה עונה ותענה באותה צורה גם לפסיכיאטר,אנשים עם דכאון וחרדות הם לא מפותחים חברתית והמערכות יחסים שלהם גם עם האנשים הכי קרובים הן לא טובות כי בעצם העולם שלהם קרס עליהם ושום דבר כבר לא כזה מעניין אותם אפילו לא סקס.
בהצלחה גבר.
אורח

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אורח » 03 מרץ 2012 20:50

אייל רוזנברג כתב:כתבתי על חוויית הגיוס והשחרור שלי כאן:
https://earendil.ath.cx/radical/about_me.html.he

אבל הדף לא מעודכן בערך 9 שנים. נהייתי זקן...

תיאור השירות ומשכו (אם היה):
דצמבר 1998 עד פברואר 2001
לפני כמה זמן התרחש השחרור:
יותר מ-10 שנים! עוד מעט אתחיל לתת עצות לאנשים ואגיד להם "אני סירבתי עוד לפני שאתה נולדת, ילד"

תחושות כלליות על הצבא אז:
לא העליתי בכלל בראשי את האפשרות לא להתגייס, עד שהייתי כבר מגוייס, והתחושה היתה די נוראית. כבר ביומיים הראשונים בבקו"ם הבנתי שעשיתי טעות פטאלית.

תחושות הכלליות על הצבא היום:
כנופיה של רוצחים ושודדים שמחזיקים ילדים בגיל 18 בתור בני ערובה לשלוש שנים.

אני לא יודע אם אתה יכול ללמד מישהו לסרב, לפי מה שאני רואה שירתת 3 שנים כמו ילד טוב.

אגב, נתקלתי בך פעם בטכיון, חשבתי לעצמי מאיפה אני מכיר אותך ואז נזכרתי בבלוג המטורף שלך.
אני גם זוכר את הסיפור שעשו מזה שלא עמדת בהמנון.
אולי אני לא בגיל המתאים להגיד לך, אבל תעזוב את הפוליטיקה הצבעונית שאתה כל כך אוהב ותלך לעבוד באיזה חברת היי-טק.
dudu_dudu
הודעות: 202
הצטרף: 25 נובמבר 2011 18:50
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי dudu_dudu » 28 יוני 2012 11:01

בהתחלה אכן רציתי להתגייס, חשבתי למה לא ? כמו כל ישראלי, אמרתי לעצמי אני אתגייס ואשפר בגרויות וכאלה בו-זמנית.
בדקתי כל מיני אפשרויות וכאלה ובקיצור צבא ולימודים זה לא הולך.... והדבר הוריד לי מהצבא, בצבא אני לא רציתי לעשות שירות משמעותי או משהו כזה, רציתי לסיים את השלוש שנים האלה וזהו להתחיל לחיות! אבל כשראיתי שזה בלתי אפשרי לעשות לימודים עם צבא כבר התחלתי להגיד לעצמי אז למה לעשות צבא?(זאת הסיבה הראשונה שביגללה לא רציתי להתגייס).

סיבה שנייה- הנתונים שלי מהצו ראשון די עלובים כי לא השקעתי על מנת שלא יביאו לי כל מיני תפקידים הזוים כמו שהצבא יודע לתת, וגם למה להשקיע בשביל הצבא הזה? הכל שם קומבינות! יש כאלה מהיכרות אישית שלי איתם שהנתונים שלהם מהצו ראשון הם נורא גבוהים ומה הם עושים? כלום! מבזבזים 3 שנים יקרות מאוד מחייהם.
אז בקיצור, הביאו לי תפקידים מאוד עלובים בהתחלה שחייל יכול לקבל (כל מי שמקבל את התפקידים שאני מציין כעת שלא יעז ללכת בכיוון שלהם אפילו-חיל האוויר טכני,חיל חימוש וקד"צ נהיגה), אלה התפקידים ההכי גרועים שיש בצהל. שמרו על נפשותכם ואל תתקרבו לדברים האלה!!!כמו כן, עם פרופיל 45 , כמו שאני יספר בהמשך הביאו לי תפקידים סופר גרועים, אז למה אני צריך לבזבז את חיי בכאלה תפקידים עלובים ועוד בשכר פח אשפה? פשוט לא!

סיבה שלישית וההכי עיקרית- למה לעשות צבא בשביל מדינה שיורקת על האזרחים הטובים שלה (החילונים), ומשקיעה באזרחים הרעים שהורסים את המדינה (החרדים), אני לא מוכן לבזבז 3 שנים יקרות מחיי, לשלם מיסים, לשלם שכר ללימודיים אקדמאיים מלא, לשלם מחיר מלא לתחבורה ציבורית ועוד שלל חובות שצריך... כל מה שציינתי המדינה מספסדת לחרדים האוכלי חינם האלה או בחינם או במחיר שהוא כמעט חינם, אז למה להשקיע במדינה הזאת ולצאת בגיל 22 בלי שקל על התחת!?!?!? זה פשוט לא הגיוני! נמאס להיות פראיירים של המדינה הזאת! שיתחילו להשקיע בכולם ולא להביא כסף רק לאוכלי חינם האלה אז אני הייתי חושב על שירות, ככה סתם אין מצב!!! אני מעדיף לקדם את עצמי (גם ככה החיים בחוץ לא קלים), מאשר לבזבז אותם על בולשיט.

עכשיו לאחר ההקדמה הקצת חופרת שלי הסיפור:
פרופיל הראשוני שלי היה 72 בגלל בעיות ברכיים....קיבלתי תפקידי לחימה כמובן ההכי גרועים שיש כולל חיל חימוש,טכני וקד"צ נהיגה כמו שציינתי, אמרתי לעצמי אין שום מצב שבעולם שאני נשאר על הפרופיל המעפן הזה (עוד רציתי להתגייס באותה תקופה). תלמדו - פרופיל 72= הפרופיל ההכי מסריח שמלש"ב יכול לקבל ושיצפה לתפקידים עלובים ביותר.
הלכתי אז על הקטע הנפשי על מנת להוריד פרופיל ולקבל הקלות בשירות (פניתי לפסיכיאטר של הקופת חולים)...הדבר הצליח וקיבלתי פרופיל 45, אבל אז אמרו לי שאת הטירונות אני יעשה בבסיס בצפון המאוד רחוק של הארץ ועוד במשך חודשיים!!!! (מדובר רק בטירונות 02), וממה שהבנתי זה בסיס של חיילים שהם עולים חדשים\של כאלה עם בעיות נפשיות ("כמוני").
לאור הבסיס הגרוע הזה שהם התכוונו לשייך אותי אליו ולאור הסיבות שציינתי למעלה^^ החלטתי שצהל זה לא מתאים לאף אדם שרוצה להגיע למשהו בחיים שלו ולהתקדם והחלטתי ללכת על פרופיל 21 עד הסוף!
ממה שהבנתי הייתי עם פרופיל 45 מקבל תפקידים עלובים ביותר כמו- לנקות שירותים, לנקות את הבסיס, לנקות את העלים או לחכות שהמפקד ישחרר אותי הביתה, זה שירות? זה בזבוז זמן בענק!!!! לכן גם כן העדפתי לקחת את הרגליים שלי מהצבא כמה שיותר מהר, הצבא גם מרגיל אנשים לחשוב בקטן, לציית בפחד לצבא, אז כל מי שמפחד לצאת מהצבא אלה הכל שקרים שהצבא כמובן מוכר, אל תתייחסו אליהם הם חבורה של שקרנים!!!.

עכשיו הדרך לפרופיל 21:הלכתי באופן עצמאי לפסיכיאטרית פרטית שלקחה לי מחיר של 500 ש"ח על חוות דעת+המלצה של שיחרור מצה"ל.(מחיר שפוי למי שהחיים שלו חשובים לו והצלחתו בחיים גם כן מאשר סבל של 3 שנים).
פיקססתי את החוות דעת לתל השומר וקיבלתי ממש בנס זימון לפסיכיאטר בתל השומר כיומיים לפני יום הגיוס החדש שקבעו לי.

ההתנהגות אצל הפסיכיאטר בתל השומר:לא להסתכל לו בעיניים, להסתכל לאחת הפינות או לריצפה (אך אפשר להסתכל אליו במהלך כל השיחה כפעמיים פחות או יותר וזהו לא ליצור מעבר קשר עין נוסף), לדבר חלש, לקחת את הזמן בתשובות בשום פנים ואופן לא לענות ישר (אפשר למלמל כמה מילים לעצמכם כמו "מה זה משנה","זה לא חשוב") ואם החלטתם לענות על שאלה אז לקחת את הזמן ולענות ממש באיזה 2-3 מילים וממש חלש לדבר.
בגדול זו ההתנהגות שתביא לכם פרופיל 21, והכי חשוב לציין שאם ובמידה תתגייסו אתם תפגעו בעצמכם פיזית בלי שום ספק! אבל חשוב לציין שאתם תפגעו בעצמכם רק בגלל הצבא! לא סתם כך.
וזהו בגדול, היום הייתי בועדה רפואית עם אבא שלי וזהו אני משוחרר!
חשוב לי לציין שאתם צריכים לחשוב טוב טוב לפני שאתם מתגייסים, לחשוב על העתיד שלכם, לחשוב עד כמה אתם רוצים להתקדם, כי כאשר אתם מתגייסים הדרך החוצה היא אפשרית, אבל גיהנום. עדיף ופשוט מאוד לצאת כשאתם לפני גיוס.

שיהיה לכם בהצלחה בחייכם ואני אשמח לענות על שאלות.


דודו זה שם בדוי! :D
צביקה
הודעות: 83
הצטרף: 22 פברואר 2010 10:13
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורכרגעך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי צביקה » 07 יולי 2012 16:17

שלום לכולם!! השתחררתי לפני כשנתיים(אפשר לראות את הסיפור שלי בעמוד הזה!)
לכל מי שמפחד שלא יקבלו אותו לעבודה\ללימודים או רשיון נהיגה או שטות אחרת,
אני מסיים עכשיו שנה ראשונה באוניברסיטה,עובד וגם רשיון נהיגה הוצאתי מאז שהשתחררתי.
בינתיים בשום מקום כמעט לא שאלו אותי מה עשיתי בצבא, וגם אם שואלים, מעבר ל"איפה שירתת?" לא מתעניינים בזה יותר.
אני כותב את זה כי עכשיו כשאני נזכר בתקופה שלי בצבא אני פשוט צוחק על זה.
להתגייס לצבא בגיל 18 זה בכלל לא מובן מאליו, ומי שלא רוצה(מכל סיבה שהיא) לא חייב לתת דין וחשבון לאף אחד, וצריך לעשות מה שהוא רואה נכון בשבילו.
בהצלחה לכולם!
גלעד

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי גלעד » 16 יולי 2012 23:56

התגייסתי באוג' 09 כלוחם בהנדסה קרבית, עברתי מסלול של שנה שבו הכרתי אנשים מדהימים, עלינו לתפוס קו בחברון עצרנו שם מחבל מהחמאס בשם דיאב מוסטאפה נאסר, משם עלינו לאימון ברמת הגולן למקרה ותפרוץ מלחמה אחרי ארבעה חודשים מתישים בשטח על טונות, עלינו להגן על גבול לבנון כל היום מול החיזבאללה שרק מחכים לתפוס אותך לא מוכן, משם עברנו שוב לאימון, תרגולות, טונות, שטח ובעיקר? קצת בית. כנגמר האימון עלינו לתפוס קו צפונית לשכם עצרנו שם כמות מכובדת של מחבלים שנתפסו על חם תוך כדי תכנון פיגוע בת''א. אחרי חצי שנה שם, שוב לאימון, חורף, צפון, שלג וטונות.. משם עלינו שוב לקו לבנון לחיזבאללה. ככה סיימתי אני וחבריי שלוש שנים וגם נמשיך במילואים. מבטיחים. רק בשבילכם, שתוכלו להמשיך ולהוציא פטורים על חשבוננו.
Coleworld
הודעות: 295
הצטרף: 15 ינואר 2012 03:25
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי Coleworld » 17 יולי 2012 00:45

גלעד כתב:התגייסתי באוג' 09 כלוחם בהנדסה קרבית, עברתי מסלול של שנה שבו הכרתי אנשים מדהימים, עלינו לתפוס קו בחברון עצרנו שם מחבל מהחמאס בשם דיאב מוסטאפה נאסר, משם עלינו לאימון ברמת הגולן למקרה ותפרוץ מלחמה אחרי ארבעה חודשים מתישים בשטח על טונות, עלינו להגן על גבול לבנון כל היום מול החיזבאללה שרק מחכים לתפוס אותך לא מוכן, משם עברנו שוב לאימון, תרגולות, טונות, שטח ובעיקר? קצת בית. כנגמר האימון עלינו לתפוס קו צפונית לשכם עצרנו שם כמות מכובדת של מחבלים שנתפסו על חם תוך כדי תכנון פיגוע בת''א. אחרי חצי שנה שם, שוב לאימון, חורף, צפון, שלג וטונות.. משם עלינו שוב לקו לבנון לחיזבאללה. ככה סיימתי אני וחבריי שלוש שנים וגם נמשיך במילואים. מבטיחים. רק בשבילכם, שתוכלו להמשיך ולהוציא פטורים על חשבוננו.



נמשיך גם נמשיך :)
גיבור על גלגלים

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי גיבור על גלגלים » 25 יולי 2012 13:46

הנה תראו ותקשיבו סיפור אמיתי על מי שנפגע בצבא, רואים מה קורה?
http://www.103.fm/programs/Media.aspx?Z ... 1t4nzVQ=EM

את זה לא מראים לכם בטלוויזיה אה? על זה לא עושים טקסים עם הפוליטיקאים הנכבדים שלנו שמספרים סיפורים על "גיבורים".
aviramz
הודעות: 33
הצטרף: 11 יולי 2012 16:25
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי aviramz » 14 אוקטובר 2012 01:53

סתם היה לי משעמם והחלטתי לספר את הסיפור שלי.
דבר ראשון... מאז שאני בגיל 15 אבא שלי מרעיל אותי נגד הצבא ושהוא מתייחס בלי הגיון לאנשים וכו וכו(אבא שלי היה בקבע 24 שנה+ מקבל פנסיה מהצבא ועדיין חושב שהצבא זה חרא אחד גדול)
הכל התחיל כשנרשמתי ליג יד' (הנדסאי חשמל) כשכל החברים שלי התגייסו כבר ואני המשכתי ללמוד וללמוד ולהתחרפן.
עברו להם שנתיים והנה סיימתי את הלימודים(אפשר לומר שדפקתי את המערכת - אני היחידי שבאמת עבר את כל המבחנים וקיבל הנדסאי חשמל חחח).
כמובן שתמיד עברו לי מחשבות למה עשיתי את זה וכל זה כי הנה חברים שלי כבר שנתיים בצבא, צועקים להם כמה עוד ואני רק הולך לקחת מדבקות בבקום, ועוד לא מספיק זה אני אמור לחתום שנה וחצי קבע והתיקע בטנקים מרכבה סימן 4, לא מתאים בכלל!
הגיע יום הגיוס ועליתי לבקום.. שם כמובן סירבתי להשים מדים עד שאני לא רואה קבן - ואופלה.. מעצר בבקום ל4 ימים של שיגעון וחירפון, למזלי היו איתי 2 חברים מהעיר שלי ככה שהזמן עבר טיפה יותר מהר ממה שהיה ביום הראשון שלי במעצר(הייתי לגמרי לבד).. נגמרו להם 4 ימים במעצר וישר לכלא שש לעוד שבועיים של באסה כי 35 מעלות+ לחות ועמדתי למות, אבל לא נשברתי וידעתי מה אני עושה ברגע שאני משתחרר - ישר לפסיכי אזרחי.
בכל מקרה, איך שהשתחררתי מהכלא ישר דפקתי להם נפקדות של 20 יום כאשר רק ביום שעליתי להסגיר את עצמי הלכתי לפסיכיאטרית אזרחית והיא רשמה לי מכתב.
כשהגעתי לבקום סירבו בכלל לקבל אותי, אמרו לי ללכת הביתה למרות שאני נפקד ושאני יחזור רק כשאני עריק.. בגלל זה אבא שלי צעק על קצין העיר כל כך הרבה עד שהסכימו להכניס אותי. וגם זה היה בשיחת טלפון שהם עשו אליי ואמרו לי "אנחנו לא יכולים להכניס אותך למעצר כי רשום לנו שאתה צריך ללכת לקבן" , כמובן ששמחתי כי ידעתי שיש פירצת דרך :}
חלפו כמה ימים והגעתי לקבן כשאני עושה בדיוק מה שקראתי פה [טארגט], ולרוע מזלי הוא לא קנה את זה ואמר שלדעתו הבעיה היא כספית, לכן הוא נותן לי קהס 42+ זימון לפסיכיאטר צבאי בגלל שחשבתי על התאבדות.
הגעתי לפסיכיאטר הצבאי ולא ידעתי כמה שזה קל, פשוט שאל אותי אתה רוצה לצאת, כן או לא? אמרתי לו שאני פוחד ולא יודע מה אני רוצה (עלאק חחחחחח) הוא התקשר לאמא שלי התחיל לצעוק עליה שאני הורס את החיים, לבסוף הוא אמר לי לצאת החוצה ולחכות... וכעבור 2 דקות מגיע המכתב המייוחל - פרופיל 21 על סעיף קשיי הסתגלות ועיוורון צבעים חעח.
ישר התקשרתי לאבא שלי שלא האמין ששחררו אותי תוך כמה ימים מהצבא(טוב נו הוא רגיל לצבא של פעם).
איך שהשתחררתי כמובן שנרשמתי לשירות לאומי.. וזהו אני יסיים אותו כמו כל חייל וזה הכל :}
אני מיואשת

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אני מיואשת » 30 ינואר 2013 19:42

אני זקוקה לעזרה.
אני משתמטת מהצבא שהסגירה את עצמה לאחר חודש ימים. אני גם מסרבת להתגייס אבל שפטו אותי רק על החודש שלא הייתי. נתנו לי 14 יום ריתוק ליחידה ( אם זה בכלל אפשרי כי אני לא התחיילתי) והיום זה סוף היום השני. אני ממש סובלת כאן ולא מסוגלת לאכול בכלל. הייתי אצל קבן שבוע לפני גיוס והוא לא עזר בכלום. אז השתמטתי כי היו לי כל מיני בדיקותלעשות ביניהן גם פסיכיאטר שאומנם לא נתנה לי המלצה אבל כן קבעה דיכאון ומרשם לתרופות. אחרי חודש חזרתי לצבא עם המסמכים עשו לי סיכום פרופיל ל64 ופגישה עם פסיכיאטר שלא עזר לי בכלום. שלחו אותי לאסוף דברים ולבוא להתגייס. חזרתי אחריי שבוע עשו לי הצגות ובסוף שפטו אותי ל14 יום ריתוק לפני זה ראיתי קבן שמסתבר ממנו שהייתי אמורה לעבור וועדה להורדת פרופיל ל45 ואף אחד לא טרח להודיע או לשלוח אותי אליה אז הוא לא הקשיב לי ורק שלח אותי לוועדה. נכנסתי לריתוק וסרבתי לעשות עבודות ביקשתי שוב קבן וסירבו לי כי הוא לא רצהלראות אותי. יום למחרת (היום) ביקשתי שוב קבן והפעם ציינתי מחשבות רעות וישר הטיסו אותי אליו. הקבנית הקשיבה לי ורק אמרה שאין לי מה לעשות אנו צריכה להתגייס ואז אקבל טיפול.....כן בטח!..... בכל מקרה היא קבע. לי תור גם למחר והתקשרה לאמא שלי למזלי אמא שלי שיתפה פעולה ובכתה לה וסיפרה סיפור שלם. אני מקווה שזה יעזור לי מחר. אני פשוט חייבת לעוף מכאן אני לא מסוגלת להיות כאן!!! לאף אחד לא אכפת ממני אני ממש בשיא הרצינות נרקבת כאן ....... מקווה לטוב.
Melo
הודעות: 21
הצטרף: 11 ינואר 2013 17:06
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי Melo » 22 פברואר 2013 13:42

טוב חברים גם אני בסופו של דבר יצאתי .. אז הסיפור שלי מתחיל כשהתגייסתי למשטרה צבאית באוגוסט 12 אחרי שסרבתי תחילה בבקו"ם ולבסוף נשברתי ועליתי על האוטובוס.
בבה"ד 13 עברתי את התירונות שיהא 02 מורחבת שאורכת חודש וחצי בערך.
לאחר מכן שיבצו אותי לקורס בילוש\לוכד עריקים שבסופו הייתי אמור לשרת בענתות וללכוד עריקים בירושלים והסביבה ,לעשות יציאות של 11-3 ולקבל פטור ממדים-זאת אומרת אישור אזרחי קבוע.
כ5 ימים לפני סוף הקורס הבנתי שאני לא רוצה לעשות 11-3 וגם התפקיד לא מתאים לי לחלוטין אז ביקשתי שיתנו לי לעזוב את הקורס,ברגע שסרבו התחלתי לעשות בעיות זרקתי את הנשק על הקיר מול הרסר קיללתי את המפקד בסיס וסרבתי לעלות על האוטובוס שאמור היה לצאת לדרום.
נשפטתי ונכנסתי ל20 יום כלא,ישבתי בסופו של דבר 16 אחרי קיצור ו2 ימי הפחתה.
ברגע שחזרתי לבסיס הם ניסו להכניס אותי לקורס מפקידם בכלא , וסרבתי גם כן והלכתי הביתה לעריקות של 45 ימים שבסופה הסגרתי את עצמי לכלא 6 וקיבלתי 12 , הבנתי מאותו רגע שהסיפור של עם צה"ל נגמר ואין לי יותר כוח ומוטיבציה לשרת בצבא.
בתום הקליאה הלכתי לפסיכיאטר אזרחי שהוציע לי חוות דעת שאינני מתאים לשירות , הצגתי אותו בפני הקבנית שעשתה לי בעיות ואמרה שהיא לא תשחרר אותי מהצבא כי היא כבר מכירה אותי ויודעת שאין לי שום בעיות אך לא וויתרי יצאתי עלייה וקיללתי אותה ובבדיקה איתה לא שיתפתי פעולה והיא החליטה לשלוח אותי לשער מנשה, שזה מוסד לחולי נפש.
בשער מנשה בדקה אותי פסיכיאטרית שגם היא קבעה שאני לא כשיר לשרות אך לא אשפזה אותי, עם החזרה לבסיס שלי הקבנית קבעה תור מידי לפסיכיאטר ותוך 5 ימים ראיתי אחד כזה(זה היה אתמול 21\2) והוא כבר אחרי 2 דקות החליט לשחרר אותי וביום שלישי הקרוב אני הולך לוועדה רפואית.
אז זה הסיפור שלי ..
אזרחית :)

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי אזרחית :) » 20 מרץ 2013 15:32

התגייסתי בינואר השנה, היה לי נורא קשה במסגרת הצבאית. בטירונות היו לי קשיי הסתגלות נורא גבוהים ולמרות שהתעקשתי לקבל קב"ן בטירונות לא נתנו לי,
בכל מקרה הגעתי לקורס בצריפין וסירבתי להכנס אליו, הפכתי להיות ממתינה.
הייתי במצב נפשי נורא קשה, הרבה תסכול מהמערכת הצבאית. ובמזל הגעתי אל הפורום הזה והבנתי שלצאת מהצבא זו אפשרות מאוד ריאלית..
בתור ממתינה ראיתי קב"ן בערך לפני חודש, ובשבוע שעבר קיבלתי ממנו המלצה לשחרור,
אתמול הפסיכיאטר המליץ על פרופיל 21 והיום כבר הייתה לי ועדה רפואית+שחרור בבקו"ם :)
עכשיו אני עם תעודת השחרור ביד ומאוד שמחה :)

תודה ענקית לכל הפורום הזה שמנפץ את המיתוסים הדפוקים שאנשים המציאו על פרופיל 21, האמת נותנת תקווה!
epk
הודעות: 32
הצטרף: 02 מאי 2009 01:35
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי epk » 07 אפריל 2013 22:53

גלעד כתב:עצרנו שם מחבל מהחמאס בשם דיאב מוסטאפה נאסר

תפקידי ההנדסה הקרבית הם: פריצת מכשולים, ביקוע קווי הגנה עוינים, פריצת שדות מוקשים, ניתוץ ביצורים, הכשרת צירי תנועה, גישור וצליחה, מיקוש הגנתי, עיסוק בחומרי נפץ, חבלה, סילוק פצצות, בניית קווי הגנה ומכשולים, בניית ביצורים, הפעלת ציוד מכני והנדסי וכיו"ב.
אז... מה פתאום אתם עוצרים אנשים? אתה בטוח שזו לא פקודה בלתי-חוקית בכלל?
Jumanji
הודעות: 2
הצטרף: 11 אפריל 2013 17:23
יצירת קשר:

Re: הסיפור האישי שלך - שיתוף סיפורך האישי בצבא ובאזרחות

הודעהעל ידי Jumanji » 11 אפריל 2013 17:25

התגייסתי לגדוד קרקל לפני שנה אחרי תהייה ממושכת האם להתגייס או לא, אפילו כבר הוצאתי מכתב מפסיכיאטרית פרטית אבל בכל זאת החלטתי לתת לצבא הזדמנות, ואני שמח שעשיתי כך.
לאחר שבועיים שבהם הייתי בטירונות והיה די כיף נכנסתי למשבר והבנתי שמקומי אינו בצבא. רציתי להתייעץ עם חבר בטלפון, ניגשתי למפקדת וסיפרתי לה שיש לי משבר תוך מפח דמעות (אמיתי לגמרי) וכבר אז התחלתי לנתב את העניין לכיוון יציאה מהצבא.
זה היה יום לפני שהיינו אמורים לקבל נשק ואמרתי לה שאני מפחד לקבל נשק, ושיש לי חששות לפגוע באנשים ואולי אפילו בעצמי. אחרי שיחת מ"מ שבה אמרתי אותו דבר הפסקתי להיות חייל. הלכתי לישון מוקדם, לא קמתי לאף מסדר ושכבתי על מיטת השדה שלי כל היום. אמרו לי שמחר יראו לי קב"ן ושלחו אותי לשיחת מ"פ, שלא התעניין בכלל בדברי. הבנתי שאני צריך לקחת את העניינים לידיים, לקחתי מחברת ורשמתי דף יומן פיקטיבי שבו יש הרבה רמזים להתאבדות (אני רוצה לסיים הכל, אני לא יכול להתמודד יותר עם החרדות והפחדים וכד'), הבאתי לחבר מהמחלקה וביקשתי שיראה למפקד שלו. תוך 10 דק' קראו לשיחת מ"פ שנייה, שבה המ"פ נראה מודאג ואכפתי, אמר לי שהם איתי ושהם הזמינו קב"נית במיוחד בשבילי לבסיס ושמו אותי בנוהל התאבדות. כמה שעות לאחר מכן ראיתי קב"נית שהייתה ממש נחמדה, אמרתי לה את מה שצריך להגיד וכבר יום אחרי זה קיבלתי גימלים נפשיים עד הפגישה עם הפסיכיאטר שבוע אחרי זה. הוא הציע לי ללכת לבסיס פתוח, אמרתי לו שאני לא מסוגל במצבי הנוכחי, באמת לא מסוגל. הוא אמר לי לחשוב על זה שבוע ולחזור אליו לפגישה עם ההורים להגיד לו מה החלטתי (פגישה עם ההורים סימן שממש קרובים לסוף), אמא שלי לא רצתה לבוא, דיברה איתו בטלפון, באתי ואמרתי שאני לא מסוגל להמשיך, הוא נתן לי המלצה לפטור, יום אחרי זה ועדה רפואית שהייתה שם מישהי ממש נחמדה שפשוט הקלידה פרופיל 21 למחשב וזהו. חופשי.

מספר המלצות שהייתי נותן למי שרוצה להשתחרר:
- אם אתם מחליטים שאתם הולכים להשתחרר אז זה יקרה, גם אם תשבו בכלא חודשים, זה מצב מחשבתי שצריך לחשוב בו בכדי להשתחרר.
- לא ללכת כנגד המערכת הצבאית, הם רק ינסו להחזיר לכם, תנסו לגרום לה להבין שאתם לא מתאימים.
- בכל המדריכים (טרגט 21 ומדריך גונזו לקבניסט המתחיל) מוצגת דרך מאוד קיצונית ושהולכת כנגד המערכת כדי לצאת מהצבא, לא חייבים את כל התשובות הקצרות לקב"ן ואת אי שיתופי הפעולה עם הפסיכיאטרים. אני מאוד ממליץ לקרוא אותם בכדי להבין איך המערכת עובדת אבל לא חייבים ללכת לפי הספר, במקרה הזה הספר קצת קיצוני, אפשר אחרת.
- מה להגיד לקב"ן? יש תסמינים מאוד ברורים לבעיה שאתם רוצים לצאת בגללה, תקראו קצת, תלמדו, כנסו לדמות.
- הדבר שבזכותו באמת יצאתי הוא היומן שהוצג למפקדים, תנסו להיות קצת מקוריים, תנסו לגרום להם להבין שאתם צריכים קב"ן אל תדרשו ותתבאסו שאתם לא מקבלים.
- לפעמים צריך לעשות צעדים קיצוניים כמו היומן (כמה קיצוני שזה כבר היה), אם לא הייתה סיבה לא היו מזמינים לי קב"ן, הצבא לא ישחרר סתם אנשים, אתם צריכים להיות לא מתאימים ושם הקיצוניות מתאימה.
ושיהיה בהצלחה, אתם עושים חייל.

חזור אל “רשת הליווי לסרבנים ונמנעים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 10 אורחים